מסר לנוכלים: אין שחרור בלי פיצוי

די בכך שנוכל לא פיצה את קורבנותיו כדי למנוע ממנו שחרור מוקדם ממאסרו - קובע (22.5.16) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, בנימין ארבל.

ינון עמרני נדון ל-45 חודשי מאסר לאחר שהוציא במרמה 900,000 שקל משתי משפחות שבניהן חלו במחלות קשות, לאחר שטען באוזניהן שבכוחו - כ"מקובל" - להסיר כישופים שהוטלו עליהן. מקורבן שלישי הוציא עמרני כספים בטענת כזב שהוא זקוק להם לטיפול בבנו. עמרני חויב לפצות את לקוחותיו ב-620,000 שקל, אך למעט 100,000 שקל ששילם בזמן המשפט - לא שילם דבר.

עמרני טען בפני ועדת השחרורים, כי אינו יכול לעמוד בתשלום הפיצויים בשל מצבו הכספי הקשה, וכי עשה נסיונות כושלים רבים להגיע להסדר עם המרכז לגביית קנסות. לאור זאת נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם, וארבל דחה את ערעורו של ההחלטה. הוא אומר:

"עברייני מרמה פועלים בדרך כלל, בצורה מניפולטיבית, תוך שימוש בחלקת לשון על-מנת לפתות את קורבנותיהם. הם מסגלים לעצמם אורחות חיים ודרכי ביטוי, אשר יש בהם כדי ליצור פסאדה של אדם חביב, רחב לב ונכון לעזור, שעה שהעבירות בהן הורשעו מלמדות על כך כי פעילותם במסווה האמור לא נועדה אלא לגזול את קורבנותיהם. בנסיבות אלה, חזרתו של האסיר בתשובה והוכחת שינוי ערכיו ודרכי המרמה בהן נהג, באה לידי ביטוי, בין היתר, גם על דרך של פיצוי הנפגע והשבת המצב לקדמותו".

לאחר שסקר החלטות במקרים דומים, בהם נשלל שחרור מוקדם ממי שלא פיצה את קורבנותיו, ממשיך ארבל: "לגבי עבריינים מסוגו של העותר, נהגו ועדת השחרורים להתנות את השחרור בתשלום סכומי הפיצויים אשר הושתו על האסיר בגזרי הדין. מנהגן זה של ועדות השחרורים, בא גם מקום בו מדובר היה באסירים אשר התנהגותם בין כתלי הכלא הייתה ללא דופי וכי כל יתר השיקולים נטו לכיוון שחרורם. גבי אסירים אלה יש לשיקול הנוגע לאי פיצוי המתלוננים, כשיקול יחיד, משקל יתר, המטה את כפות המאזניים באופן מכריע כנגד שחרורו של האסיר". השופטים שאהר אטרש ויונתן אברהם הסכימו עם ארבל.