המוסד לביטוח לאומי התעלם מאפליה בוטות של נשים שהועסקו בו כחוקרות, ובכיריו אף טייחו את תלונותיהן - קובעת (יום ג', 12.7.16) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, דיתה פרו'זינין.

אלכסנדרה גנדל ולירון אבוטבול-דנינו טענו בתביעתן, כי הופלו לרעה מאז החלו לעבוד כחוקרות ביחידה הארצית לחקירות הונאה, במחצית הראשונה של 2012. פרוז'ינין קיבלה את הטענה, והיא מפרטת בהרחבה את ההתנהגות הפסולה של כמה מן החוקרים ביחידה, אשר סירבו לעבוד עם השתיים רק בשל היותן נשים. בין היתר אמר אחד מהם במפורש: "אני עם נשים לא עובד". חוקר אחר "התבדח" באומרו ששמו לבנת חבלה במכוניתן של השתיים.

חוקרים שלא רצו לעבוד עם נשים, מדגישה פרוז'ינין, היו צריכים להתפטר. אלא שבמקום להעמיד אותם על מקומם, התחמק הביטוח הלאומי מהבעיה ואף הנציח אותה. אילן מורנו, סמנכ"ל לוגיסטיקה שהיה אחראי לאגף החקירות, אף אפשר לחוקרים להודיע האם ברצונם לעבוד בחברת גברים בלבד, ובכך העביר מסר לפיו האפליה היא לגיטימית. הממונה על פניות הציבור במוסד, נורית יצחקי, לא טיפלה בצורה ממשית בפניותיהן של גנדל ואבוטבול-דנינו. אפילו הממונה על מעמד האישה, בלהה כץ, לא פעלה כנדרש כדי להפסיק את האפליה.

מנכ"ל המוסד דאז, שלמה מור-יוסף, מינה צוות בדיקה פנימי כאשר התלונות הגיעו לאוזניו - אלא שהצוות התחמק מטיפול בבעיה, קובעת פרוז'ינין. בצוות היו חברים סגן ראש מינהל משאבי אנוש, אבי משיח; מנהל אגף החקירות, יואל מוזס; וסגנית היועץ המשפטי של המוסד, עו"ד מיכל גורי. השלושה לא דנו לגופן בטענותיהן של החוקרות, ממצאיהם היו כלליים ביותר וממילא חל שיפור כלשהו בעקבות עבודתם.

התנהגותם של הביטוח הלאומי ובכיריו פגעה בחוקרות הן כעובדות והן כבני אדם, ממשיכה פרוז'ינין. התוצאה הייתה שהן נאלצו לשבת במשרד תקופה ממושכת, במקום לצאת לעבודת שטח - המצויה בליבת תפקידן. היא דוחה את טענת הביטוח הלאומי, כאילו מדובר היה בבעיות בין-אישיות, ואומרת שהתנהלותו של המוסד היא שעוררה רגשות קשים שפגעו ביחסי העבודה.

פרוז'נין קבעה, כי הביטוח הלאומי יפצה את גנדל ב-80,000 שקל, ואת דנינו-אבוטבול - ב-90,000 שקל. הוא גם ישלם הוצאות בסך 15,000 שקל. נציגי הציבור נחמה אנג'ל וסרחיו דקל הסכימו עם פרוז'ינין. את התובעות ייצגו עוה"ד שגיב עזרא והדס כהן-ביטון, ואת הביטוח הלאומי - עוה"ד נעמה בביש וגרגורי דנוביץ.