פרקליטות המדינה ערערה לבית המשפט העליון על הימנעותו של בית המשפט המחוזי מהרשעת נערים יהודים שיידו אבנים לעבר כלי רכב ערביים, ולא ערערה על החלטה דומה בנוגע לנער פלשתיני שביצע עבירות חמורות בהרבה. כך נודע ל-News1.

שני פסקי הדין ניתנו בידי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי. גם בכמה מקרים קודמים החליט דרורי להימנע מהרשעות כאשר מדובר היה בקטינים, ולהסתפק בענישה ללא הרשעה - בעיקר כדי שלא לפגוע בעתידם ותוך העדפת שיקולי שיקום, כפי שהורה המחוקק.

פסק הדין בנוגע לשני הנערים היהודים ניתן במארס 2015. הם יידו אבנים לעבר מכוניות ערביות אחרי עצרת תפילה לשלומם של שלושת הנערים החטופים ביוני 2014, והודו והורשעו בנסיון תקיפה בנסיבות מחמירות ובניסיון להיזק במזיד. האחד היה בן 18 בעת ביצוע העבירות, והאחר - בן 16.

שירות המבחן נמנע מלהמליץ האם להרשיע את השניים או להימנע מכך. בהחלטתו שלא להרשיעם ציין דרורי, כי המעשים לא גרמו נזק, וכי סעיפי החיקוק בהם הודו לא כללו סיכון חיי בנתיב תחבורה (עבירה שעונשה המירבי 20 שנות מאסר) אלא היו בעלי רמת ענישה נמוכה בהרבה. עוד כתב דרורי, כי מדובר בעבירה ראשונה ויחידה מצידם, הם לא היו יוזמי המעשה, השניים הביעו חרטה, שיתפו פעולה עם שירות המבחן והביעו רצון עז להשתלב בחברה ובעיקר לשרת בצה"ל.

גזר הדין השני, אשר ניתן בחודש שעבר, עסק במי שהיה בם 16 כאשר יידה אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מכוניות יהודיות ביולי 2014, לאחר רצח הנער מועמד אבו-חדיר. באותו מקרה, הודה הנער בשני מקרים של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (כאמור: עבירה חמורה במיוחד) ובחבלה במזיד ברכב.

במקרה הזה, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה, בציינו שחלקו של הנער בעבירה היה מצומצם, מדובר בעבירה אחת והוא רק נכח במקום (למרות שהורשע מכוח ביצוע בצוותא). דרורי אימץ את ההמלצה.

גורמים משפטיים שהיו ערים לשני גזרי הדין העירו בהומור, כי איתמר בן-גביר שייצג את היהודים ולאה צמל שייצגה את הפלשתיני צפויים לנהל דיון זהה בבית המשפט העליון. אלא שכאמור, המדינה החליטה לערער רק לגבי הנערים היהודים, למרות שהעבירות בהם הודו היו קלות בהרבה ולמרות שנסיבותיהם לכל הפחות דומות לאלו של הפלשתיני, וערעורה התקבל.

משרד המשפטים מסר בתגובה: "המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, בהתייעצות עם המחוז הרלוונטי בפרקליטות, מחליטה מתי להגיש ערעורים, ובוחנת כל תיק לפי נסיבותיו, בלא קשר לשאלת מוצאו של הנאשם. לעולם הנסיבות לא יהיו זהות. במקרה שאותר הוגש ערעור שאכן התקבל. ככלל, ניתן לומר שהמדיניות היא להגיש ערעורים בתיקים מעין אלה, בוודאי כאשר הנאשם לא הורשע, ובדרך כלל גם על אלה שנגזר דינם לעבודות שירות. לפיכך, כל ניסיון לרמוז לאפליה הוא חסר שחר ואינו הגון".