175 אלף קריאות לאלימות ברשת נרשמו בשנה האחרונה. 85% מהקריאות לאלימות מכוונת לפגיעה בבני אדם ("לרצוח", "לאנוס", "להרביץ") ו-15% מהקריאות לאלימות קוראות לפגיעה ברכוש ("לשרוף", "לפרק", "לחבל"). כך עולה ממחקר מיוחד של פרויקט "דוח השנאה" של קרן ברל כצנלסון לרגל דיון מיוחד בשדולה למיגור שיח אלים, בריוני ומסית ברשת בראשות ח"כ
רויטל סויד (
המחנה הציוני)
דוח השנאה של קרן ברל כצנלסון, בשיתוף חברת המחקר VIGO, חושף נתונים חדשים ומדאיגים במסגרת דיון מיוחד (יום ג', 2.8.16) בשדולה לשיח אלים, בריוני ומסית ברשת בראשות ח"כ רויטל סויד על הקריאות לאלימות ברשת בשנה האחרונה. הדוח מנתח את היקף הקריאות לאלימות ולפגיעה פיזית בשנה האחרונה (יוני 2015-מאי 2016) אשר במהלכן נרשמו 175 אלף קריאות לאלימות ברשת.
החל מחודש אפריל השנה נרשמה עליה חדה בקריאות לאלימות בעיקר בעקבות המשפט של אלאור אזריה והעדויות במהלכו. כמו-כן, לאחר הפיגוע בשרונה נרשמו יותר קריאות גנאי ישירות נגד ערבים, כפי שניתן לראות ככלל בימים לאחר פיגועים בארץ ובחו"ל.
הביטוי "להרוג" מוביל בראש רשימת הביטויים האלימים ברשת, עם 27 אלף אזכורים בשנה האחרונה, אחריה המילה "לחסל" עם 12 אלף אזכורים, "לשבור" (הן כלפי גוף והן כלפי חפצים) עם 11 אלף אזכורים, "לאנוס" עם תשעת אלפים אזכורים ועוד.
שותתי דם
ומי מוביל את השיח האלים? 83% מהקריאות לאלימות מתבצעות על-ידי גברים, והנתונים מראים כי הנוער מוביל באלימות המילולית: 66% מהקריאות האלימות מתבצעות על-ידי בני נוער וצעירים מתחת לגיל 30.
ח"כ רויטל סויד, יו"ר השדולה למאבק בשיח אלים בריוני ומסית ברשת: במציאות בה בכל שלוש שניות יש קריאה לאלימות ברשת חייבת להדליק נורה אדומה. במציאות בה מופיעים עשרות אלפי פעמים אזכורים של המילים להרוג, לחסל, לשבור, לאנוס חייבת להדליק נורת אזהרה. מילים הורגות, חובלות ופעורות פצעים. הרשת מייצרת שפיכות דמים וירטואלית, אנחנו משפדים זה את זה. זה כמו הקוליסאום ברומא, כשאנשים נהנו לראות אחרים נטרפים על-ידי חיות פרא. כיו"ר השדולה פגשתי אנשים שותתי דם, שבוכים את עצמם לדעת ולא יוצאים מפתח ביתם בגלל אלימות ברשת. הדוח מעיד על קורלציה בין המאורעות והסערות הציבוריות לאלימות הגואה ברשת. האלימות הזו עוד עתידה לחצות את גבולות המסך ולצאת אל הרחובות. המרחק בין אותן קריאות מילוליות, המלבות את השנאה, לאלימות פיזית, הוא כפסע והמשמעות היא שעלינו ליטול אחריות ולטפל במהרה בשנאה המציפה את הרשת.״ עוד הוסיפה ח״כ סויד: ״בעוד שיש קונצנזוס על אלימות פיזית, נדמה שהגבולות מטושטשים כשאנו מדברים על אלימות מילולית. עלינו להפנים - גם מילים הורגות״
ענת רוזיליו, מנהלת פרויקט דוח השנאה של קרן ברל כצנלסון אמרה בנושא כי "יש לעשות הבחנה ברורה בין
חופש הביטוי להסתה לאלימות שהנה עבירה פלילית, אפילו אם פרסום האמירה לא גרם בפועל לאלימות". עוד מוסיפה רוזיליו כי "היקף האלימות הביא אותנו להכרה שחלק ניכר מהציבור תופס את המרחב הציבורי ברשת כשטח הפקר ללא דין וללא דיין, ולכן אין האצבע המאשימה שלנו מופנית אך ורק לאנשים שהאצבע שלהם קלה על המקלדת, אלא בעיקר לנבחרי הציבור, אשר באמירותיהם או בשתיקותיהם לנוכח מופעי האלימות - מקנים לגיטימציה שקטה לריסוק תרבות השיח ולעידוד האלימות במרחב הציבורי".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
