אתי אלון תשוחרר לאחר שריצתה 14.5 מתוך 17 שנות המאסר שנגזרו עליה - קבעה (יום ה', 4.8.16) ועדת השחרורים. במסגרת תנאי השחרור נאסר על אלון ליצור קשר כלשהו עם אחיה, המהמר
עופר מקסימוב, שלכיסוי חובותיו ביצעה את המעילה, במשך השנתיים וחצי בהן תהיה אסירה ברישיון. היא גם חויבה להסדיר בתוך שלושה חודשים את תשלום הקנס - 5 מיליון שקל.
אלון מעלה ב-250 מיליון שקל מכספי הבנק למסחר והביאה בשנת 2002 לקריסתו. היא נדונה ל-17 שנות מאסר ולקנס של 5 מיליון שקלים. בקשתה הראשונה לשחרור בניכוי שליש נדחתה לפני שנתיים וחצי.
בשנה שעברה קיבלה ועדת השחרורים את בקשתה של אלון, אך בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את ערעור המדינה וביטל את ההחלטה. הנימוק המרכזי של המדינה היה שאלון לא שילמה את הקנס שהוטל עליה. המדינה גם ציינה את חומרת מעשיה ואת העובדה שכספי המעילה הגיעו בחלקם לארגוני פשיעה.
בפברואר השנה הציעה הוועדה לדחות בחצי שנה את הדיון בבקשתה השלישית של אלון לשחרור מוקדם, תוך שהמדינה מבטיחה שלא תתנגד לשחרורה אם לא יחולו שינויים לרעה בהתנהגותה ואם לא יהיה מידע מודיעיני שיצדיק את המשך מאסרה. בכך קיבלה המדינה את עמדת הוועדה, לפיה בעבר היא ראתה חומרה יתרה במעשיה של אלון, ובמיוחד בכך שייתכן שקיים קשר ישיר בין הכספים בהם מעלה לבין אירועי ירי ברחובות הערים. אולם כעת "מלאה הסאה" ולאחר שיעברו 14.5 שנים מתוך המאסר, "נראה כי ראוי שנשא עינינו אל עבר העתיד, אל סיכויי השיקום של האסירה".
בהחלטה הנוכחית אומרת הוועדה: "יש מקום של ממש לראות את האסירה כמי ששילמה את המחיר אותו היה לשלם בשל מעשיה. זאת גם כאשר אנו באים ושוקלים את הפגיעה בציבור, הפגיעה הכספית ברוכשי המניות והפגיעה בציבור כולו ששילם את מחיר הגניבה... ראוי לחזור שוב על התרשמותנו שהאסירה הייתה אסירה למופת במהלך כל שנותיה במאסר, כי לקחה חלק משמעותי בהליכי השיקום אותם עברה, בטיפול הפרטני, במהלך שהייתה באגף השיקום, בפעילויותיה הרבות בחינוך, בקבוצת ההורים, בתיאטרון הקהילתי, בקבוצה לאימון אישי וכן בקורס הקרימינולוגיה שעברה".
הוועדה דחתה את טענת המדינה, לפיה לאלון יש קשר עם גורמים עברייניים: "המידעים שהוגשו לנו, לא היה בהם די כדי לבסס חשד לקשרים של האסירה כיום עם הכספים שהועברו או עם הגורמים העברייניים שקיבלו אותם. ראוי להדגיש כי לעולם לא נוכל לקבוע קביעה כזו מעל לכל ספק סביר, שהרי רק ימים יגידו אם אכן ייוולד בעתיד קשר כזה, אם לאו".
באיסור על יצירת הקשר עם מקסימוב מודגש, כי ל
אלון אסור גם לקבל ממנו אפילו אגורה, וכי אם ייפגשו באירועים לזכר אמם (שנפטרה לפני עשרה ימים) יהיה אסור להם להחליף מילה. הוועדה מותירה פתח לחידוש הקשר בעוד שנה, אבל רק באישורה ובפיקוחה של הרשות לשיקום האסיר. אלון גם חויבה להסדיר בתוך 90 יום את הקנס בן 5 מיליוני השקלים שהוטל עליה, ואם לא תגיע להסדר שכזה - תוחזר לכלא.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
