התעקשות על ועדת קבלה עלתה בהוצאות משפט

ועד מקומי רבבה, המועצה האזורית שומרון ומשרד הפנים ייאלצו לשלם הוצאות משפט בסך כולל של 9,000 שקל לבני זוג שעתרו נגד ועדת קבלה בשומרון.

בני הזוג נועם ורעות נדב, שעתרו נגד הפעלת ועדת קבלה ביישוב רבבה, בטענה כי מדובר בהליך שאינו חוקי מחקו את עתירתם בנושא לאחר שהמדינה הודיעה בתשובתה לבית המשפט העליון כי אכן - פעולת הוועד המקומי בהפעלת ועדת הקבלה נעשתה בהיעדר סמכות. לנוכח הודעה זו הודיע הוועד המקומי בפברואר 2016 על ביטול ועדת הקבלה. בני הזוג נדב ציינו בתגובתם כי למרות שהסכימו למחיקת העתירה, הם דורשים לקבל הוצאות משפט מן המשיבים.

רשם בית המשפט העליון, גלעד לובינסקי זיו, קבע כי בנסיבות שבהן העתירה הסתיימה בקבלת הסעדים אשר נתבקשו בגדרה, קמה חזקה לטובת העותרים כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת וכי קיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד.

לדבריו, כל אחד מן המשיבים - הוועד המקומי ברבבה, המועצה האזורית שומרון, ומשרד הפנים - ניסה להטיל, באופן כזה או אחר, את האחריות בגין ההתנהלות מושא העתירה לפתחם של המשיבים האחרים. "סבורני כי הלכה למעשה כל שלושת המשיבים נושאים באחריות לעניין זה. הוועד המקומי הוא שהפעיל את וועדת הקבלה אשר בסופו של יום הוברר כי פעלה שלא על-פי דין, וממילא הוא הנושא באחריות העיקרית; ואילו אחריות המועצה האזורית ומשרד הפנים נובעת מאחריותם לביצוע בקרה ופיקוח ביחס לוועד המקומי", קבע.

לדבריו, האחריות העיקרית בכל הנוגע לאירועים מושא העתירה מוטלת לפתחו של הוועד המקומי. זאת, בין היתר משום שבתגובתו המקדמית לעתירה המשיך לנסות לטעון שהפעלת ועדת הקבלה היא חוקית וכי רק בהמשך הדרך שינה עמדתו. זאת בניגוד למשרד הפנים ולמועצה האזורית, אשר כבר במסגרת תגובתם המקדמית לעתירה הביעו גישה אחרת בעניין זה.

ביחס למשרד הפנים מתח לובינסקי זיו ביקורת נוספת וציין כי הפנייה הראשונה של העותרים אל המשרד בנושא ועדת הקבלה נעשתה באוגוסט 2015 וכי העתירה הוגשה כתשעה חודשים לאחר מכן. "ברי, כי אילו היה משרד הפנים פועל ביתר זריזות, הצורך בהגשת העתירה היה נמנע", קבע.

הוועד המקומי רבבה ישלם לבני הזוג נדב 4,000 שקל, המועצה האזורית שומרון תשלם להם 2,500 שקל ומשרד הפנים ישלם להם 2,500 שקל.