אושרה החרמת כספו של דיראני

המחבל מוצטפא דיראני לא יקבל בחזרה 21,000 דולר שנתפסו בביתו שבלבנון כאשר נלקח בשבי לישראל בשנת 1994 - קבעה (יום א', 4.9.16) נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור.

דיראני נחטף בידי צה"ל כקלף מיקוח להשבתו של רון ארד, שוחרר בשנת 2004 במסגרת חילופי שבויים והצטרף לחיזבאללה. בשנת 2002 דרש דיראני לדעת האם הכספים הופקדו בפיקדון נושא פירות, ושנה לאחר מכן הוציא שר הביטחון דאז, שאול מופז, פקודה להחרמת הכסף בהתאם לתקנות ההגנה לשעת חרום משנת 1945.

עתירתו של דיראני לבג"ץ הוגשה בשנת 2003, אך לא נדונה משום שהמתינה לפסק דין עקרוני בשאלה האם ניתן לברר תביעתו של אויב. רק לאחר שביהמ"ש העליון פסק בהרכב מורחב שאין להידרש לתביעתו של פעיל טרור המצוי במדינה זרה, התחדש הדיון בעתירה זו, כאשר דיראני טען שאותו פסק דין אינו מונע דיון בעתירתו משום שהיא עוסקת בשאלה ציבורית ולא בשאלה אזרחית (כמו תביעתו לפיצויים מהמדינה, שנדחתה באותו פסק דין).

במהלך הדיון בעתירה צמצמו דיראני והמדינה את טענותיהם לשאלת תקינות החרמת הכסף. נאור קובעת, ששר הביטחון מוסמך להחרים כספים שנתפסו גם בחו"ל, אם הם מצויים בתחולת התקנות. היא דוחה את טענתו העיקרית של דיראני, נגד השיהוי בן תשע השנים ממועד חטיפתו ועד להוצאת צו ההחרמה, שכן לדיראני לא נגרם נזק בשל השיהוי. הוא לא השתמש בכסף, לא ביקש להשתמש בו, ורק כאשר הועבר לכלא אשמורת בשנת 2003 - יכול היה להשתמש בכספו האישי.

עוד אומרת נאור, שגם אם יבוטל הצו לא תהיה לכך משמעות מעשית, שכן דיראני הוא פעיל טרור המתגורר בלבנון. לכן, אין מקום להשתמש בסעד הנדיר של ביטול הליך מינהלי בנימוק של שיהוי. השופטים אסתר חיות וחנן מלצר הסכימו עם נאור. את דיראני ייצג עו"ד צבי ריש, ואת המדינה - עו"ד ענר הלמן.