בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע (יום ג', 20.1.04) את אחד מבכירי מנתחי הלב בישראל, ומי שהיה מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית החולים איכילוב, ד"ר ולדימיר יקירביץ' (67), בשתי עבירות של הריגה, 5 עבירות של קבלת שוחד, ובעבירות של גניבה בידי מורשה וסחיטה באיומים.

כן הורשע יקירביץ' ב-9 עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות רפואית, בגין נטישת חולים בחדרי הניתוח. הוא זוכה רק מאחד האישומים שיוחסו לו בכתב האישום - עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות.

השופט ג'ורג' קרא אסר את יציאתו מהארץ של ד"ר יקירביץ', וקבע כי עליו להפקיד את דרכונו. כן נקבעה לו ערבות בסך 300 אלף ש"ח. הטיעונים לעונש יישמעו במועד אחר, שטרם נקבע. העונש המירבי הקבוע בחוק בגין עבירת ההריגה, שהיא החמורה ביותר בה הורשע - 20 שנות מאסר בפועל.

מדובר בפרשה חמורה שנחשפה בעקבות פנייתו של ד"ר יוסי פז, שהיה אז מתמחה במחלקה שניהל יקירביץ', למשרד הבריאות שפתח בחקירת התלונות. תחילה (ב-98') הוגש כתב אישום קל יחסית, שלא כלל את מקרי ההריגה, אולם לאחר פנייה חוזרת של ד"ר פז, תוקן בשנת 2000 כתב האישום, כך שכלל גם את העבירות החמורות יותר.

כתב האישום המתוקן בפרשה הוגש על-ידי עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', הפרקליטה המדליפה בפרשת סיריל קרן, שהודחה מתפקידה והוחלפה בידי תובע אחר, עו"ד עידו דרויאן.

כתב האישום שהוגש נגד יקירביץ' הינו החמור ביותר שהוגש בישראל נגד רופא, והוא מגולל את סיפורם של 18 מהחולים שיקירביץ' טיפל בהם בבית החולים איכילוב, בין השנים 1990 ל-1996, ובהם את סיפורן של מרים ברוק וצילה מרגלית ז"ל, חולות לב קשישות בנות 80, שנותחו על-ידו ונפטרו על שולחן הניתוחים.

דחיית טענות ההגנה

בהכרעת הדין המקיפה המחזיקה כ-235 עמודים, דחה השופט קרא את הטענות שהעלה יקירביץ' במשפטו, באמצעות עו"ד והשופט (בדימ.) שאול אלוני, לפיהן מדובר בקנונייה של מנתחי הלב שעבדו תחת ניהולו באיכילוב, וכי יש לזכותו מכל סעיפי כתב האישום. כן נדחתה טענתו, לפיה "עבודתו של מנתח בהגדרה כרוכה בטעויות, שפעמים הן טעויות פטאליות שבעיני המשפטן עלולות להיראות כמעשים רשלניים", ולכן בית המשפט אינו המקום לשפוט את ההליך הרפואי.

יקירביץ' טען עוד, כי הנהלת בית החולים איכילוב אישרה לו בעל-פה לגבות תשלום פרטי ממנותחיו בבית החולים. הנהלת בית החולים דחתה בתוקף את הטענה הזו.

באשר להתרשמותו מיקירביץ', כתב השופט קרא: "הנאשם הינו איש משכיל, חיוני ונבון ביותר, אולם במהלך עדותו לא בלטו תכונות אלו. בעומדו על דוכן העדים, נראה ונשמע הנאשם כמכוון ושולט במהלכי חקירתו... ככל שהתמשכה החקירה והעמיקה, נסדקה חומתו הנוקשה של הנאשם, שאז חזיתי באדם יהיר ושחצן, כשעל חלק מהשאלות השיב בשקר, ועל חלקן השיב באמת הנוחה לו... האשים את רופאי המחלקה, חוקרי המשטרה והעיתונות בעלילה שרקמו נגדו וביקש להסתתר מאחורי טענה מדומה של 'קונספירציה' שרקמו נגדו לא רק עובדי המחלקה, אלא גם חוקרי המשטרה וקרובי משפחותיהם של המנותחים".

שני מקרים של הריגת מטופלות

יקירביץ' הורשע, כאמור, בהריגת שני מטופלים. המקרה האחד הוא של צילה מרגלית ז"ל, שנותחה על-ידו לפני כשבע שנים. בשלב מסויים, כשמצבה הידרדר, התקשר הרופא המטפל לד"ר יקירביץ', והתריע על ההחמרה במצבה. יקירביץ' הגיע למחלקה והורה לצוות הרפואי שלא לבצע פעולות החייאה או לחבר את החולה למכונת הנשמה. באותו יום נפטרה מרגלית ז"ל כתוצאה מחנק.

המקרה השני הוא של מרים ברוק ז"ל, שעברה לפני 8 שנים ניתוח לב על-ידי שלושה רופאים באיכילוב. על-פי כתב האישום, יקירביץ' נכנס לחדרה, הפסיק את פעולת הבלון שפעם באבי העורקים והורה לאחות להפסיק לה את מתן התרופות. החולה נפטרה כעבור כמה שעות הפסקת.

בהכרעת הדין, מציין השופט קרא בנוגע לעבירות ההריגה, כי "מעשיו של הנאשם - סגירת הבלון והפסקת האינוטרופים באיבחה אחת, החישו את מותה של המנוחה; בעיני החוק, דין החשת מותו של אדם כדין המתתו".

עושק המטופלים וניצול המעמד הבכיר

יקירביץ' הואשם גם במתן טיפול כירורגי רשלני שיש בו לסכן חיי אדם, ובכלל זה נטישת חולים שמצבם רגיש על שולחן הניתוחים בידי רופאים מתמחים וזוטרים, לטובת עיסוקים אחרים, כמו ניתוחים פרטיים שנקבעו לו בבית החולים הפרטי אסותא בתל אביב או בקליניקה הפרטית שלו.

יקירביץ' הואשם בשורה נוספת של עבירות כספיות בתחום "הרפואה השחורה", ובכלל זה קבלת כספים "בלתי חוקית ובלתי מוסרית" בהיקף של אלפי דולרים, מחולים שניתח בבית החולים איכילוב, או מבני משפחותיהם. הוא הואשם גם בעושק חולים, קבלת דבר במירמה, וסחיטה באיומים של בתו של חולה שניתח בבית החולים אסותא.

על העושק וניצול החולים, כתב השופט קרא בהכרעת הדין: "הנאשם ניצל את העובדה שהינו רופא מנתח בכיר ומבוקש, וכי בני המשפחה והחולים הנזקקים לו מצויים במצב של מצוקה וחרדה, וחלקם נמצאים במצב נפשי קשה, ומכאן דרישתו לקבל סכומי כסף נכבדים עבור שירותים שהיה עליו לתת, בלא כל תשלום. לא יכול להיות ספק בכך שהנאשם, מעצם תפקידו כמנתח בכיר, היה מודע לעובדה שהמתלוננים היו במצוקה, וזאת לאור מצבם הבריאותי של החולים, והעובדה כי חלקם נזקק לניתוח דחוף, שנית – הנאשם היה מודע למעמדו הרם ולעובדה כי סדר הניתוחים נתון לשיקול דעתו, ולפיכך המתלוננים יעשו כל שבידם על-מנת לרצותו".

השופט הוסיף, כי אינו מרשיע את הנאשם בעבירת העושק, בשל "ריבוי העבירות" במובנו המשפטי, אולם לו היה יכול, היה מרשיעו בעבירה של קבלת שוחד בנסיבות מחמירות: "לאור הרשעת הנאשם בעבירת השוחד, הרי שאין מקום להרשעתו גם בעבירת העושק משזו נובעת מאותן עובדות ונסיבות ממש ובהימנעי מהרשעה, אינני נצרך לכלל קביעה מזכה".

"בהערת אגב ייאמר, כי אילו היתה בנמצא בחוק אפשרות להעמיד את הנאשם לדין בעבירה של קבלת שוחד בנסיבות מחמירות, היה ראוי לעשות כן, שכן דרישתו של הנאשם לתשלום כספי השוחד ששיכללה את עבירת השוחד, 'נבטה' על 'מצע' ניצולו של הנאשם את מצוקתם של החולים שפנו אליו".

הודיע שהחולה מתה - ועזב את בית החולים

כדי לעמוד על משמעות התיאור היבש של עבירת "מעשה פזיזות ורשלנות", נציין את אחד המקרים המדהימים בהם הורשע ד"ר יקירביץ' בעבירה זו. בשנת 92' אושפזה רחל מרקוביץ', בת ה-71, ביחידה לטיפול נמרץ לב במחלקת ניתוחי לב, בשל התקף לב חריף.

לאחר שהות של מספר ימים במחלקה נאמר למנוחה ולבני משפחתה, כי עליה לעבור ניתוח חירום שכן נתהווה קרע במחיצה שבין חדרי הלב. מכיוון שמדובר בניתוח בו סיכויי ההצלחה שווים בערך לסיכויי הכישלון, נתבקשה המנוחה להחליט האם היא נותנת הסכמתה לביצוע הניתוח, והיא הסכימה לבצעו.

"במסגרת הטיפול הכירורגי [הניתוח], ניסה הנאשם לתפור טלאי בכדי לאחות את הקרע שנפער בין חדרי הלב של המנוחה. לאחר סיום שלב זה של הניתוח, נותקה המנוחה ממכונת לב-ריאה... אך לחץ הדם שלה לא עלה והיה ברור כי הניסיון לאיחוי הקרע לא הצליח במלואו. כך לאחר מספר שעות מתחילת הניתוח, הסיק הנאשם כי רקמת הלב של המנוחה אינה בריאה דיה כדי להחזיק את התפרים, וכי בשל כך לא תהיה כל אפשרות לעצור את הדימום הקטלני. מתוקף היותו המנתח הראשי, הורה הנאשם על ניתוקה של המנוחה ממכונת לב-ריאה, ביודעו כי הדבר יגרום בהכרח למותה".

המרדים והמתמחה הצילו את החולה שנטש

הרופא המרדים והמתמחה שהיו בניתוח סירבו להסכים עם מסקנתו הרפואית של יקירביץ' וביקשו את אישורו להמשיך בניסיונות התפירה. הנאשם אמר לשניים אלה: "תעשו מה שאתם רוצים" ויצא מחדר הניתוח, מבלי שהוא מוסר להם הוראות טיפול נוספות. בעוד שעוזריו נאבקים על חייה של מרקוביץ' בחדר הניתוח, התקלח הנאשם, לבש בגדיו, יצא לחדר ההמתנה ו"בישר" לבנה ובעלה של מרקוביץ' על "פטירתה".

הרופא המרדים והמתמחה הצליחו לעצור את הדימום, החולה נותקה ממכונת לב-ריאה והועברה ליחידה לטיפול נמרץ, שם שהתה בלוויית בני משפחתה כשהיא בהכרה מלאה (!). כעבור 11 יום, נפטרה מרקוביץ' לאחר שחלה הרעה במצבה, ואובחן קרע נוסף באזור המנותח.

יקירביץ' הסביר את צעדו, בכך שחשב "שלחולה אין שום סיכוי לחיות. מה שזכור לי גם התבטאתי בקול רם בחדר הניתוח. אישרתי לעוזרים שלי לגמור את הניתוח. הסברתי למשפחה שלדעתי אין שום צ'אנס שהיא יכולה לצאת חיה". לטענתו, המשפחה לא הבינה אותו כראוי: "אני בדרך כלל לא אומר למשפחה שחולה מת, אם הצוות ממשיך פעולות. אני מסביר למשפחה שסיכויים קלושים, או אין סיכויים ואולי בגלל הסבר כל כך תמים, משפחה חושב שהוא כבר מת".

השופט דחה דבריו אלה, וקבע כי "הזדרזותו של הנאשם בקביעת מותה של חולה חיונית, ורצונו לנתקה ממכונת לב-ריאה, היא היא המבססת את עיקר רשלנותו, כשלכך מתווספת נטישתו את חדר הניתוח והשארת החולה בידי רופא מרדים, מתמחה זוטר ללא כל הוראות, שעל-אף שכישוריהם ומיומנויותיהם המקצועיים נופלים בהרבה משלו, הצליחו בעצירת דימום שאילו הנאשם היה מקדיש לו זמן נוסף ובעיקר, קצת רצון, איש מהם - ובוודאי שלא המאשימה, היה בא אליו בטענה כי התרשל בעבודתו כמנתח".

"על-סמך מה שידע הנאשם בזמן אמת ובמהלך הניתוח, צריך לשפוט את מעשיו ומה שידע הנאשם בזמן אמת - הוא קיומו של דימום בדופן הלב, עליו לא הצליח להשתלט".

בשביל רופא טוב צריך לשלם??

אביבה ורשבסקי העידה נגד יקירביץ' בשני מקרים. האחד נוגע לבעלה, מאיר, שנזקק לניתוח מעקפים אותו עבר אצל הנאשם (מבלי שביקש זאת). כשעה לאחר תחילת הניתוח, יצא יקירביץ' מחדר הניתוח ואמר לאביבה כי אם היא רוצה שהוא ינתח את בעלה, עליו לשלם לו 5,500 דולרים. "אני הסכמתי לתת את הסכום, כי בעלי עוד לא היה בן 40. לא ידעתי מי הרופא, מה תפקידו. מה יכולתי לעשות? הסכמתי לשלם", הסביבה ורשבסקי.

לאחר שהרשיע את יקירביץ' בקבלת שוחד בגין מקרה זה, ציין השופט קרא כי "הגב' ורשבסקי - כמו גם רבים אחרים, מחזיקה בדעה המוטעית, כי 'בשביל רופא טוב צריך לשלם'". מאחר וורשבסקי לא ראתה פסול בתשלום, הרי שכעבור זמן מה, כאשר אביה, יעקב פרידמן, נזקק לניתוח, היא פנתה מיוזמתה ליקירביץ' וביקשה שינתח את אותו, תמורת תשלום סכום זהה של 5,500 דולרים.

ואולם, הנאשם סירב להצעתה ואמר: "אף אחד לא ינתח אותו באיכילוב, את תשלמי 19,000 דולרים והניתוח יהיה באסותא. אף אחד לא יגע בו עד שיקרה לו משהו". ואכן, ורשבסקי שלשלה לכיסו סך של 53 אלף ש"ח עבור הניתוח.

המשפחות מביעות שמחה; בהסתדרות
הרפואית מזועזעים

עשרות בני משפחות של מטופליו-קורבנותיו של ד"ר יקירביץ' הגיעו היום לבית המשפט, כדי לשמוע את הכרעת הדין והביעו שמחה בעקבות ההרשעה. בפרקליטות הודיעו, כי יבקשו לגזור עונש של מאסר ממושך על יקירביץ'.

ההסתדרות הרפואית מסרה היום בתגובה להכרעת הדין, כי היא "מזועזעת מהמעשים שבהם הורשע ד"ר יקירביץ' ומוקיעה כל התנהגות בלתי הולמת, החורגת מכללי האתיקה והמוסר המחייבים את הרופאים. יש למצות את הדין עם רופאים שנמצאו אשמים בעבירות מסוג זה".

משרד הבריאות מסר בתגובה, כי הוא מכבד את החלטת בית המשפט. "למשרד יש אמון מלא במערכת המשפט בישראל. משרד הבריאות מצר על-כך שאירועים מעין אלה מתרחשים במערכת הרפואה הציבורית בישראל. עם זאת, מבקש המשרד להדגיש, כי מקרה זה הינו יוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל. מערכת הבריאות בישראל היא מן הטובות בעולם, ומומחי רפואה ישראלים הם מן המובילים בעולם בתחומם".

ת.פ. 54/98 מדינת ישראל נ' ד"ר ולדימיר יקירביץ'