אלון חסן, מי שהיה האיש החזק בוועד עובדי נמל אשדוד, הפך להיות לקוחו של רונאל פישר בעקבות כתבות בעניינו בטלוויזיה, במטרה שפישר יגיש תביעות לשון הרע בשמו - מספרת (יום ב', 26.12.16) ע"י, העוזרת האישית של פישר ועדת המדינה במשפטו. רב-פקד לשעבר ערן מלכה סיפר לפישר שמתנהלת חקירה בעניינו של חסן ופישר ביקש מידע עליה.

"רונאל הציג את הדברים לחסן, וחסן אמר שהוא יודע מעו"ד בני כץ שמתנהלת נגדו חקירה. התוכנית הייתה שייחקרו שני תיקים שלא עמדו להיחקר או שנסגרו. ערן אמר שהמשטרה לא התכוונה לחקור אותם, ורונאל אמר לחסן שהם כן הולכים להיחקר, כדי להלחיץ אותו". התובעת, קרן אלטמן: "מה ייצא לו מזה?". ע"י: "כסף". אלטמן: "איך?". ע"י: "רונאל יסגור את התיקים, חסן ישלם לו, והוא יתחלק בזה עם ערן".

עוד העידה ע"י, כי מלכה שלח לפישר חומר בעניינו של חסן בכתובת המייל "אלפוניו7", וכי מלכה סיפר לה על מעצרו של חסן יום לפני המעצר (26.5.14). מלכה ביקש ממנה לא לספר זאת לפישר, "כי הוא לא רצה שרונאל יזמן את חסן ויזהיר אותו, כי זה כבר היה מסוכן מדי. ערן אמר שכבר יש עיקובים והאזנות על חסן. סיפרתי בכל זאת לרונאל, כי הוא היה הבוס שלו. זימנתי את חסן לפגישה, ואחר כך ביקשתי מרונאל שיבטל את זה, כי חסן בעיקובים והאזנות".

כך נטמנה המלכודת לפישר

לאחר מעצרו של חסן כתב מלכה לע"י, כי אינו רוצה שפישר או עו"ד רות דוד יבואו לדיון על הארכת המעצר, שכן הדבר עלול לסכן אותו כמי שעמד בראש צוות החקירה. פישר הציע שכץ ייצג את חסן והוא רק ידבר עם התקשורת, אך מלכה השיב: "עדיף שלא" - ופישר ויתר.

בהתכתבות בתחילת יולי שאל מלכה את ע"י האם חסן הגיע למשרד כדי לשלם תמורת סגירת שני התיקים, שכאמור נסגרו ממילא. מההתכתבויות התברר בדיעבד, כי חסן לא הגיע למשרד בתירוצים שונים ומשך את פישר לאשדוד - למלכודת אותה טמן לו בשיתוף עם מח"ש.

ע"י המשיכה: "לאחר מכן [3.7.14] נסענו לקבל כסף מאשדוד מחסן. רונאל ביקש שאני אסע ברכב שלי והוא יסע ברכב שלו, והוא אמר שאחרי שיקבל את הכסף מחסן - הוא יעבור לרכב שלי ונחזור ביחד לתל אביב. זה אמור היה להיות בקפה גרג באשדוד. היה ברור שזה בשביל הסגירות של התיקים. הוא לא אמר לי מה יהיה עם הכסף אחר כך". לדברי ע"י, מלכה ידע שהיא ופישר עומדים לאסוף את הכסף מחסן: "הוא שאל בווטסאפים מתי יהיה הכסף מהשמן" - כינויו של חסן.

"בכיתי, הקאתי, התעלפתי"

עוד העידה ע"י על חקירותיה במח"ש. "אמרתי שאני רק מזכירה, וביתר החקירה בכיתי והתעלפתי". אלטמן: "מה הייתה העמדה שלך באותה תקופה?". ע"י: "לדבר כמה שפחות, כמה שפחות לשתף פעולה עם החוקרים". היא גם סירבה לתת את הקודים לגישה לשני הטלפונים הסלולריים שהיו ברשותה, "כי אלו ההנחיות שלימדו אותי במשרד. ידעתי שיש בטלפון שלי הודעות ששכחתי למחוק בימים האחרונים, הודעות מערן שקשורות לאלון, על שיתוף של ערן בפגישה של רונאל עם אלון. אלה דברים מפלילים".

אלטמן: "מי נתן את ההנחיה למחוק?". ע"י: "רונאל וערן. כל אחד היה מוודא אצל השני שכל אחד מחק את ההודעות, אחרי שיש התכתבויות בנושא מסוים בנושא שעובר מידע לערן לרונאל, מערן אלי, מרונאל לערן". לדבריה, פישר ומלכה ידעו שהיא לא מחקה את ההודעות מהימים שקדמו למעצר. "הוא [פישר] אמר שהוא לא צריך לשלם על טעויות שאני עשיתי, כי אם יפתחו את ההודעות - זה יכול להפליל את ערן, אותי ואת רונאל".

על חקירותיה המוקדמות אמרה ע"י: "עשיתי לחוקרים הצגות - בכיתי, הקאתי, התעלפתי - לאורך כל התקופה, עד שחתמתי על ההסכם, כדי לבזבז זמן כדי שישחררו אותי הביתה. יש מגבלה של שעות ביום מעצר, והמטרה הייתה שישחררו אותי הביתה בסוף היום".