לוחם בשייטת 13 זכאי לתבוע את המדינה על נזקיו בעקבות ההשתלטות על המרמרה, מעבר לנכות שנפסקה לו - קובע (יום ג', 17.1.17) בית המשפט העליון. עם זאת, השופטים נחלקו בשאלה האם ניתן להתיר הגשת תביעות שכאלו כעניין של מדיניות, או רק במקרה הספציפי.

הלוחם הוכה קשות בידי אנשי המרמרה והוכר כנכה צה"ל. הוא הגיש תביעה נגד המדינה לאחר שפניו נחשפו כשהן מכוסות דם, וטען לפגיעה בפרטיותו, פגיעה בבטחונו האישי ומניעת קבלתו לעבודה במקומות שונים. המדינה ביקשה לסלק את התביעה על הסף, נדחתה בידי בית משפט השלום בראשון לציון ובידי בית המשפט המחוזי מרכז, ובקשתה לערער נדחתה בידי בית המשפט העליון.

טענתה המרכזית של המדינה הייתה, כי חיילים יכולים לתבוע אותה רק לפי חוק הנכים ולא לפי חוקים אחרים. השופטים נעם סולברג ומני מזוז קבעו, כי אין מקום להעניק למדינה רשות ערעור - למרות שיש ממש בטענתה - משום שמדובר בגלגול שלישי ובהחלטת ביניים בלבד.

השופט ניל הנדל סבר, בדעת מיעוט מקיפה, כי אין מקום לערעור גם לגופם של דברים. הוא אומר, כי חוק הנכים מיועד לתת מענה לנזקי נכות ולא לנזקים אחרים שנגרמים לחיילים בעת שירותם. החוק אינו מעניק למדינה פטור מתביעות של חיילים, אלא רק שולח אותם לחוק הנכים במקרים המתאימים. הנדל גם דוחה את עמדת המדינה, לפיה יש לרכז את כל ההתדיינויות במסגרת חוק הנכים כדי למנוע שמעשיה ייתקפו בידי בית המשפט האזרחי: אין מנוס משיפוטיות של שדה הקרב, הוא אומר.

על המקרה שבפניו אומר הנדל: "תיק זה נמנה על המקרים בהם הבירור נחוץ, ומקובלת עלי עמדת ערכאות קמא לפיה אין לדחות את התביעה על הסף. על פני הדברים, ניתן לומר כי עסקינן
במקרה חריג. המשיב 'זכה' לפרסום תמונתו בכל העולם, בנסיבות שפגעו בו, לכאורה. אין מדובר ב'זוטי דברים'. לא נראה כי המקרה שלו מהווה תקדים שעלול להשפיע על מקרים רבים אחרים".

המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את המדינה ייצגה עו"ד שרון מן-אורין, ואת הלוחם - עוה"ד ליאור טומשין, דוד שוורצבאום וגיל גאנוניאן.