שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, עודד שחם, דחה את עתירתו של תת-ניצב ניסים אדרי על פיטוריו מהמשטרה. אדרי הורשע בדין משמעתי לאחר שלא דיווח על חשדות להטרדה מינית מצד מפקד מחוז ירושלים דאז, ניסו שחם, ובכך ששיקר לחוקרי מח"ש בחקירתו.

בפברואר 2012 דיווח סגן-ניצב דודי חיון לאדרי, שהיה מפקדו הישיר, כי שוטרת הכפופה לו התלוננה שהוטרדה מינית בידי ניסו שחם - והוא לא עשה דבר. אדרי הורשע גם בכך שכאשר נחקר בנושא בידי מח"ש, הוא מסר תשובות כוזבות ומתחמקות. בעקבות זאת המליץ המפכ"ל דאז, יוחנן דנינו, לפטר את אדרי. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, קיבל את ההמלצה - ונגד החלטה זו עתר אדרי.

שחם אומר תחילה בפסק הדין (15.1.17), כי ההתערבות השיפוטית בהחלטות מסוג זה היא נדירה ומצומצמת. במקרה הנדון, לא רק שאין מקום להתערבות, אלא שהחלטתו של ארדן סבירה בהחלט - ובנקודות מסוימות אפילו הקלה עם אדרי. שחם סבור, כי ארדן בהחלט היה יכול להורות על שחרורו של אדרי בקלון, ולא להסתפק בנימוק של "חוסר התאמה" כפי שעשה. עוד הוא אומר כי ארדן גם יכול היה לקבוע שמדובר בכשלים מתמשכים ולא בכשלים חד-פעמיים, כפי שציין בהחלטתו.

בפיו של שחם ביקורת נוקבת על אדרי: "באי הדיווח [על ההטרדה] יש חומרה רבה. יש בו התנכרות לחובתו הבסיסית של העותר כמפקד בכיר, להגן על פקודה, אשר לכאורה הוטרדה על-ידי קצין בכיר אחר. חובה זו, בתורה, חיונית על-מנת למנוע תופעות מוכרות בארגונים דוגמת המשטרה, של הידוק שורות והדחקה... חובת הדיווח מהווה נדבך חיוני במערך הנורמטיבי, אשר תכליתו להתמודד באופן אפקטיבי עם הטרדות מיניות. מכך עולה, כי במחדלו המתמשך של העותר לעניין זה דבקה חומרה מהותית".

על התנהגותו של אדרי במח"ש אומר שחם: "מדובר בהתנכרות לחובתו הבסיסית של העותר כשוטר, ומה גם כקצין העונד את אחת הדרגות הבכירות ביותר בארגון, לומר אמת בחקירה של רשות מוסמכת. התנהגות זו עומדת בסתירה חזיתית לאחד מערכי הארגון המרכזיים של המשטרה, הוא ערך היושרה".

שחם קובע: "המשך שירותו של העותר במשטרה, לאחר שהורשע בעבירות החמורות בהן הורשע, עלול להקרין באופן שלילי על הצביון הציבורי של הארגון כולו. הוא אינו עולה בקנה אחד עם ערכיו הבסיסיים של הארגון. הוא אינו עולה בקנה אחד עם הצורך, שקציניו הבכירים של הארגון יקרינו לפקודיהם, ולארגון כולו, דוגמה אישית ברמה הגבוהה ביותר. על כל אלה עמד השר, בצדק, בהחלטתו. כל אלה מלמדים, כי על-אף פגיעתה הקשה בעותר, התוצאה האופרטיבית של החלטת השר סבירה ומידתית, ואין עילה להתערב בה".

עוד דחה שחם את טענתו של אדרי, לפיה ארדן לא הביא בחשבון את הצטיינותו בשירות. לדעת שחם, מדובר בחרב פיפיות: "מן הבחינה הנורמטיבית, היה השר רשאי לאמץ את העמדה, שמעמדו ותפקידו של העותר מחדדים ומעצימים את חומרת כישלונותיו. הוא היה רשאי לאמץ את העמדה, כי הותרת קצין כה בכיר בתפקידו, על-רקע כישלונות אלה, מותיר כתם על המשטרה כולה, ועלול לפגוע פגיעה חמורה הן בתדמית הפיקוד הבכיר שלה פנימה, הן בתדמיתה כלפי חוץ". עוד מציין שחם, כי "התנהלותו [של אדרי] לא הייתה של מי שנוטל אחריות ומפנים במלואה את חומרת התנהגותו".

אדרי חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את אדרי ייצגו עוה"ד ציון אמיר ויהושע רזניק, ואת המדינה - עו"ד ענבל וילנר.