50,000 שקל הוצאות בארצי לעבודה

בית הדין הארצי לעבודה חייב מערערת בתשלום הוצאות בסכום גבוה ויוצא דופן - 50,000 שקל. החיוב הוטל (19.1.17) בשל לשונה המשתלחת ובעיקר משום שניסתה לפתוח מחדש קביעות שכבר הוכרעו בשני פסקי דין קודמים של הארצי.

ירונה מרנין, המייצגת את עצמה, מצויה מזה 13 שנים בסכסוך עם דן כהן, בעליה של חברת אס.ג'י.די הנדסה, שהיא בעלת חברת ברק אוירונאוטיקה ומערכות. מרנין וכהן ניהלו יחדיו את ברק בשנים 2003-1999, ולאחר פיטוריה החלה מערכת של תביעות הדדיות הנמשכות עד היום.

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב חייב תחילה את החברות לשלם למרנין 2.4 מיליון שקל, אך בית הדין הארצי הורה לו לדון מחדש בתיק על-פי שורה של קביעות והנחיות. בפסק דין שני נקבע, כי מרנין זכאית ל-1.2 מיליון שקל בלבד, בית הדין הארצי הבהיר שלא ידון שוב במחלוקות בהן כבר הכריע והורה לחשב שוב רכיב אחד מתוך הסכומים שנפסקו לה. בעקבות זאת נפסק, כי עליה להשיב לחברות 300,000 שקל - ועל כך ערערה שוב לארצי.

השופטת נטע רות דחתה את הערעור באומרה, כי הוא שוב מתייחס לנקודות שכבר הוכרעו בידי בית הדין הארצי, וכי מרנין למעשה מנסה - בנקודה היחידה עליה ניתן היה לערער - לפתוח מחדש את הדיון או לחרוג מהמסגרת המצומצמת שהתווה בית הדין הארצי בפסקי דינו הקודמים.

בנוגע להוצאות, אומרת רות, כי מספר שיקולים מביאים לחיובה של מרנין בסכום גבוה במיוחד: לשונה המשתלחת, למרות שכבר ננזפה על כך; העלאת טענות נגד קביעות חלוטות - שוב לאחר שכבר הועמדה על הפסול שבכך וחויבה בהוצאות של 30,000 שקל; העלאת טענות החורגות מהמסגרת שנקבעה; והיקף טענותיה, שאילץ את הנתבעים להרחיב את היריעה בתשובתם.

רות מוסיפה: "ערים אנו כמובן לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות - אלא שזכות זו טומנת בחובה גם חובה של בעל הדין לקבל על עצמו את "כללי המשחק" של ההליך השיפוטי ולנהוג בדרך המכבדת את כללי ההליך ואת בית הדין כאחד. אלמלא כן, תיפגע היכולת לממש הלכה למעשה זכות חשובה זו לא רק על-ידי בעלי הדין הספציפיים מושא ההליך אלא גם על-ידי צדדים שלישיים המבקשים להשמיע את קולם בפני בית הדין". הדבר נכון במיוחד בבתי הדין לעבודה, הנדרש להקצות את משאביו כך שיתנו מענה למי שמבקשים סעדים סוציאליים או בתחום משפט המגן.

נציג הציבור ישראל דורון הוסיף, כי לדעתו יש לפסוק הוצאות מאוזנות יותר ולהפסיק את המדיניות המאופקת של בתי הדין לעבודה בנושא זה. זאת, משום שהמדיניות המאופקת מעודדת הגשת ערעורי סרק וגורמת לבזבוז זמנו של בית הדין הארצי. המשנה לנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופט אילן איטח ונציג הציבור שלמה נוימן הסכימו עם רות. את הנתבעים ייצגו עוה"ד אורית זילוני-קליינמן ומירב שגיא.