שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, יפרוש מכהונתו בסוף פברואר 2018 - הודיעה (יום ג', 7.3.17) הנהלת בתי המשפט. הפרישה נומקה ב"סיבות אישיות", וככל הידוע היא נובעת בעיקר משחיקה.

דנציגר, שהיה עשרות שנים עורך דין מוביל בתחום המסחרי במגזר הפרטי, מונה לבית המשפט העליון בנובמבר 2007. פרישתו תבוא מעט אחרי יום הולדתו ה-65, חמש שנים לפני מועד הפרישה הקבוע של השופטים - גיל 70. דנציגר לא נימק את פרישתו המוקדמת. בחודש הבא יפרוש השופט צבי זילברטל, גם הוא בגיל 65, בעיקר בשל העומס המוטל על שופטי העליון.

דנציגר הפך בשנים האחרונות לאחר המובילים בבית המשפט העליון בתחום הפלילי, למרות שלא עסק בו כעורך דין. בולט במיוחד פסק דינו בפרשת רומן זדורוב, בו סבר בדעת מיעוט שיש לזכותו מחמת הספק מרצת תאיר ראדה. דנציגר גם סבור, כי דעת מיעוט בתיק רצח משמעותה זיכוי בשל יצירת ספק סביר.

דנציגר הוביל את שינוי הלכת אפרופים של הנשיא בדימוס אהרן ברק, אשר העניקה לבית המשפט חופש ניכר בפרשנות חוזים. בעקבות פסיקתו של דנציגר - שגררה ביקורת אישית קשה מצד ברק - שינתה הכנסת את חוק החוזים וקבעה, כי יש לתת עדיפות ברורה ללשון החוזה וממנו לנסות להסיק את כוונת הצדדים, ופרשנות בית המשפט תיכנס לתמונה רק בהעדר אפשרות אחרת.

עוד עוסק דנציגר רבות בתחום הבוררות, עליו הוא מופקד בבית המשפט העליון. דנציגר גם שייך לקבוצת המיעוט בעליון הסוברת, כי יש להימנע מהריסת בתי מחבלים או לכל הפחות להתנות צעד זה בתנאים מחמירים. פרישתו תוביל לכך שבשנה הבאה יתמנו שני שופטים לעליון; השופט אורי שהם פורש באוגוסט 2018.

בעקבות גילויי News1 נחקר דנציגר באזהרה בשנת 2011 על קשריו עם עיריית בת ים ועם מי שעמד בראשה, שלומי לחיאני, כאשר היה עורך דינם. היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין, סגר את התיק מהעדר אשמה. פרקליט המדינה, שי ניצן, סבר שיש לסגור אותו מחוסר ראיות - עמדה שאם הייתה מתקבלת, הייתה מובילה להתפטרותו של דנציגר.