פסק הדין של בית הדין הצבאי המיוחד במשפטו של אלאור אזריה בנוי לתלפיות. הטענה שלו בדבר טעות במצב דברים, ולפיה חשש שהמחבל חמוש, נולדה רק לאחר שנועץ כעורכי דינו ונדחתה בצורה מקיפה בידי בית הדין. כך אומר (יום א', 26.3.17) אלוף (מיל.) אילן שיף, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי ונשיא בית הדין הצבאי לערעורים, וכיהן עד לאחרונה כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. הוא דיבר (26.3.17) בהשתלמות על משפט צבאי במחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.

שיף התייחס לעיקרון, לפיו על מפקד בצבא מוטלות חובות שאינן מוטלות על אזרח מן השורה, והוא אף יועמד לדין - למשל אם יסע ברכבו ולא יעצור לסייע לפצוע בתאונת דרכים, או אם יברח משדה הקרב כדי להציל את חייו. עוד מוטלת על מפקדים דרישה לזהירות יתר בשגרה כדי למנוע תאונות ופגיעות, והמסגרת הצבאית אף מחמירה בהעמדה לדין בכל מקרה של התרשלות שהביאה למוות או לפציעה קשה, ציין. הוא הגדיר כ"קשקוש גמור" את הטענה לפיה צה"ל מקל בהעמדה לדין על מעשי רשלנות באימונים.

באותו הקשר אמר שיף, כי כאשר היה אליעזר גולדברג מבקר המדינה, הוא בחן את אסון צאלים לאור תחקיר חסר כל בסיס בידיעות אחרונות. באותו הקשר, הציע גולדברג להעביר לוועדה מקצועית את בדיקתן של תאונות אימונים - לאחר שהוא היה חבר בבית הדין הצבאי לערעורים, אשר נזף בבית הדין הצבאי המיוחד שהציע בדיוק את זה.

"אני חושב שזה לא יילך, כי המפקדים והפקודים יזרקו את האחריות זה על זה. ביה"ד המיוחד גם הציע, שבמקרים מיוחדים ניתן יהיה להעביר את הטיפול לבית הדין - ואני לא רואה משפחה שלא תטען שהמקרה שלה הוא מיוחד, ויהיו בג"צים ועוד. לכן, זו הצעה יפה אך לא מעשית", סבור שיף.

שיף המשיך: "אמות המידה לקביעת רשלנות בפעילות מבצעית צריכות להיות שונות מאשר באימונים. הערך העליון של צה"ל הוא דבקות במשימה, שנקבע בראש הקוד האתי של צה"ל - שמלבדו נכתב לפי סדר הא"ב. ערך זה צריך לבוא בחשבון גם בשיקולים של העמדה לדין על רשלנות בפעילות מבצעית". לצד זאת הדגיש, כי "פעילות מבצעית" אינן מילות קסם ויש לבחון את הנסיבות והמצב.