סכסוך משפחתי בין בעלי חברת המעליות ישראליפט. דבורה אילן, אלמנתו של שלמה אילן שהחזיק ב-45% ממניות החברה, תובעת את מיכאל אילן, אחיו של בעלה, שהחזיק ביתרת 55%. דבורה מבקשת (21.3.17) מבית המשפט המחוזי מרכז לבטל חלק מהסכם הפשרה עליו חתמו לפני שש שנים, במסגרתו רכש ממנה מיכאל מניות בחברות ישראליפט שירותים וישראליפט תעשיות.

לדבריה, בעלה המנוח הוריש לה בשנת 2003 מחצית ממניותיו בקבוצת ישראליפט, כך שהיא הייתה הבעלים של 22.5% מהמניות. את יתר המניות הוריש לבנם, ירון אילן, אשר מכר אותן למיכאל בשנת 2009. לטענת דבורה, מיכאל נישל אותה מזכויותיה ומקבלת מידע על-אודות הנעשה בחברות. בעקבות הליכים משפטיים נחתם הסכם הפשרה, במסגרתו רכש ממנה מיכאל את המניות - בחמישית בלבד מן הסכום בו מכר אותן זמן קצר לאחר מכן.

דבורה טוענת, באמצעות עו"ד אילון עישר, כי במהלך המו"מ עימה, הסתיר ממנה מיכאל את דבר קיומו של מו"מ מקביל עם חברת KONE הפינית למכירת מניות שתי החברות. זמן קצר לאחר הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מכר מיכאל את המניות לחברת KONE תמורת 572 מיליון שקל. סכום זה משקף שווי של 129 מיליון שקל למניות התובעת - אך היא קיבלה 25.5 מיליון שקל בלבד, דהיינו 19% ממנו.

לטענת דבורה, מיכאל ניהל איתה את המו"מ בחוסר תום לב. העובדות התגלו לה רק בדיעבד, כאשר רשות המיסים סירבה להאמין לדיווחה על התמורה שקיבלה ממיכאל. הרשות חשפה את המחיר שקיבל מיכאל תמורת המניות כאשר דרשה מדבורה 16.5 מיליון שקל - שומה שהתבססה על מחירן של המניות בעסקת KONE. טרם הוגש כתב הגנה.