חברות הדלק ישלמו בלו גם אם לא קיבלו את התמורה על הדלק שמכרו - קובע (יום ה', 30.3.17) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. מדובר במקרים בהם הדלק סופק, אך התמורה לא התקבלה והפכה לחוב אבוד.

סולברג דחה את ערעוריהן של דלק, דור-אלון ו-טן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט אחיקם סטולר), לפיו החיוב בבלו חל גם במקרים כאלו. הוא מתבסס על תכליתו המשתנה של מס זה, כאשר תחילה הייתה פיסקלית בלבד, אך כיום מיועדת גם להפחית את השימוש בדלק משיקולים של איכות הסביבה. במצב זה, מסביר סולברג, אין זה משנה האם התמורה בעד הדלק שולמה או לא, שכן השימוש בו נעשה על כל ההשלכות הכרוכות בכך.

סולברג עומד על כך שאיכות הסביבה מתבטאת במערכת מקיפה של חוקים ותקנות, ובכללם כאלו שנועדו להתמודד עם הזיהום שיוצרים כלי הרכב. הקביעה לפיה הבלו הוא חלק ממערכת זו, "עולה בקנה אחד עם מגמתם של המחוקק ומחוקק המשנה להגן על הסביבה בכלל, ולצמצם את הנזקים הסביבתיים הנגרמים כתוצאה מן השימוש בכלי רכב בפרט".

חוק הבלו אומנם נחקק בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כאשר איכות הסביבה לא הייתה שיקול, אך יש לראות את החקיקה כמלאכה מתמשכת ויש לבחון אותו על סמך השיקולים הנוכחיים, מוסיף סולברג. חברות הדלק אומנם נפגעות מכך שהן מחויבות במס על הכנסה שלא הייתה להן, אך התכלית הסביבתית של הבלו גוברת על פגיעה זו, קובע סולברג.

המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין הוסיף: "משחדרה בהדרגה התודעה הסביבתית, ומקום שעסקינן במוצר רב זיהום כמו דלק, דומה כי אין פגם בייחוס משמעות סביבתית למיסוי הדלק בחינת התכלית הסובייקטיבית, כמות שהראה חברי. כך, גם אם האוצר עיניו בראש וראשונה לתמורות הכספיות, שהן ענקיות, הנה מתוך
שלא לשמה מעיקרא (פיסקלית) בא לימים לשמה (סביבתית)".

השופטת ענת ברון הסכימה עם סולברג ורובינשטיין. שלוש החברות חויבו בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את החברות ייצגו עוה"ד אליס אברמוביץ, זיו שרון ועמית גליק, ואת המדינה - עו"ד יאיר זילברברג.