שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גרשון גונטובניק, אישר (יום ד', 5.4.17) את רוב צעדי ההרחקה נגד עו"ד ברק כהן וחבריו לתנועת "באים לבנקאים", שהוטלו עליהם בעקבות כתב האישום שהוגש נגדם.

כהן, ערן וייס, יגאל רמבם ומשה מנקין מואשמים שפגעו בצורה שיטתית בפרטיותם של רקפת רוסק-עמינח, ציון קינן וסמדר ברבר-צדיק (מנכ"לי בנק לאומי, בנק הפועלים דאז והבנק הבינלאומי) ובני משפחותיהם, איימו עליהם, ניסו לסחוט אותם באיומים ועוד. בית משפט השלום בתל אביב הטיל עליהם שורה של מגבלות שביקשה המדינה, וגונטובניק דחה את רוב ערעורם על מגבלות אלו.

בפתח החלטתו אומר גונטובניק, כי בניגוד לנטען בכתב האישום - הוא אינו סבור שכהן פעל מתוך מניעים אישיים וחיפש אמתלה להתנכל לראשי הבנקים, אלא שאכן מדובר במחאה אותנטית. לצד זאת מדגיש גונטובניק, כי הבעייתיות במעשיהם נובעת מכך ש"עניין אחד הוא למחות נגד ראשי המערכת הבנקאית, ועניין אחר הוא לפעול באופן מכוון וללחוץ עליהם באמצעות פעולות נגד בני משפחותיהם והקרובים להם".

גונטובניק מזכיר, כי כבר בשנת 1890 נקבע שמהותה של הזכות לפרטיות היא בזכות להיעזב לנפשך. "כמה זמן חלף מאז נכתבו הדברים, והנה, עם כל פלאי הטכנולוגיה שבאו ועוד יבואו, עדיין נותר צורך חיוני זה על-כנו. הרצון הבסיסי הזה הוא רב עוצמה גם - ואולי במיוחד - בעולם המודרני. מחאת העותרים פגעה בצורך בסיסי זה. היא חצתה, לטעמי, את גבולות הלגיטימיות".

עם זאת מדגיש גונטובניק, כי גם חציה כזו לא הופכת בהכרח את המחאה לפלילית, ושאלה זו תעמוד במרכז הדיון בתיק העיקרי. מאחר שהמגבלות שהוטלו על כהן וחבריו הן מינוריות ביותר ביחס לארגז הכלים המצוי בידי שופטי המעצרים, אין צורך להיכנס כעת לסוגיה זו, הוא מסביר. לפיכך קבע, כי ייאסר על הארבעה לפנות במישרין ובעקיפין לפנות לעדי התביעה; ייאסר עליהם להתקרב למרחק של 500 מטר מרוסק-עמינח וקינן, בני משפחותיהם וקרוביהם; וכל אחד מהם יחתום על ערבות אישית בסך 4,000 שקל. גונטובניק רק ביטל את האיסור ההתקרבות הפיזית ליתר עדי התביעה.