שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, מזהיר (יום ה', 18.5.17) מפני הסתמכות יתר על ראיות מדעיות במשפט הפלילי. הוא דיבר בישיבה של ועדת הפלילים במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, והביע את דעתו לפיה יש צורך בתיקון בהתייחסות של השופטים ועורכי הדין לראיות מדעיות, כך שהיא תהיה זהירה יותר.
הנדל אמר: "אם יש ראיות מדעיות מבוססות - זה טוב מאוד. אבל דווקא בשל כך יש צורך בזהירות רבה בהתייחסות לראיות מדעיות. כולנו מתפעלים מטכנולוגיה, אבל השימוש המתרחב בראיות מדעיות במשפט הפלילי, הוא לא בהכרח טוב. ההיסטוריה של ראיות פורנזיות מגלה שהרבה פעמים ראיות היו קבילות בתקופה מסוימת, ולאחר מכן ערערו עליהן. זה דבר מטריד. לפעמים ככל שמביאים מומחים יותר גדולים, זה יותר מסובך".
הנדל הרחיב את הדיבור על הדרך לקבל ראיות מדעיות ועל הצורך בשכנוע סטטיסטי בדבר תקופתה של הראיה. כאשר אמרו בזמנו שבראיית דנ"א הזיהוי הוא בשיעור של 99% - המשמעות היא שבמקום יישוב של 25,000 תושבים, ייתכן שהאשם הוא אחד מ-250 אנשים אחרים, הסביר הנדל. יצוין, כי כיום מכירה הפסיקה בכך שראיית דנ"א היא מוחלטת.
במקרה אחד, סיפר הנדל, הגיע מומחה לביהמ"ש והתיימר לתת הערכה מדעית על נאשם ממוצא אתיופי - ואז התברר שהמחקר נערך על אוכלוסייה אפרו-אמריקנית. "שאלתי אותו אם הוא היה מוכן לפרסם מאמר מדעי על זה, והוא השיב בשלילה. אז אמרתי לו: איך אתה רוצה שעל סמך זה אני אשלח אדם להרבה שנים בכלא?".
חודשים הולכים לאיבוד על חומרי חקירה
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, ציין, כי בפרויקט החפות בארה"ב התגלו "מספרים מפחידים" כאשר ראיות פורנזיות נבדקו מחדש באמצעות דנ"א. הוא הזכיר, כי אותן הרשעות התבססו על מה שנחשב בשנות ה-80 לראיות מדעיות קבילות; "קרוב לוודאי שבעוד 20 שנה נסתכל על ראיות פורנזיות אחרת ממה שאנחנו מסתכלים עליהן כיום".
כבוב עמד על כך שההליכים המקדמיים הפכו לפרוזדור ארוך מאוד, בו יש ללכת עוד לפני הכניסה לאולם של הדיון העיקרי. "אני חושש מימים שבהם בתיקים מסוימים ניהול ההליכים המקדמיים יאפיל על ההליך עצמו, הם יקחו יותר זמן מאשר ההליך העיקרי", הזהיר. "די להגיע לסוגיה של קבלת חומר חקירה - ואנחנו יכולים לאבד חודשים שלמים. ואז, אחרי שנה, אני שומע טענה שההגנה עדיין לא ערוכה". עוד העיר כבוב, כי כאשר מגיע אליו תיק ללא רשימת חומרי חקירה - הוא מחזיר אותו לתביעה.
אחרי קבלת חומר החקירה הישיר, המשיך כבוב, מתחילות העתירות לגבי חסיונות וחומר חקירה נוסף. לדבריו, עתירה להסרת חיסיון יכולה להיות מסוכנת מאוד לסניגור, כי ייתכן שהיא תביא את בית המשפט להיחשף לראיות מרשיעות ובלתי קבילות תוך בחינת החומר; ומצד שני - אולי יש בו ראיה שתסייע לנאשם. "כל שופט יגיד לכם שלא פעם החומר החסוי פעל בצורה נוראה לרעת הנאשם". עיכוב נוסף נובע מזכותו של הנאשם לתקוף את ההחלטה להעמיד אותו לדין במקום לנקוט בהליך מינהלי, וגם לטעון לאכיפה בררנית - וכך דן בית המשפט הפלילי בנושאים מינהליים.
"המשטרה לפחות יודעת איך לכתוב"
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
בני שגיא, עמד על יתרונותיו של הליך הגישור הפלילי לאור הגידול העצום בחומר הראיות. "הוא עושה את הדברים בצורה יחסית מהירה וגם צודקת מבחינת הנאשם והזכויות שלו", הוא סבור. יתרון נוסף, אמר, הוא שבהליך הגישור שומעים את הנאשם כבר בשלב מוקדם, ולא שנתיים-שלוש לאחר הגשת כתב האישום. שגיא הוסיף, כי לא כל תיק בשל לגישור באותו שלב, אם כי ברוב המכריע של התיקים - ניתן לקיים גישור בשלב כלשהו.
לדברי שגיא, לפעמים הוא נדהם עד כמה הפערים בין הצדדים הם למעשה קטנים, ועד כמה משחקים תפקידי שיקולי אגו - שלעיתים צריך לקזז ביניהם ולעיתים אפשר להשתמש בהם. "בחלק מהליכי הגישור אנחנו מתפקדים כמבוגר האחראי", הגדיר זאת. בפועל, העיר, בבתי משפט השלום הפך הגישור הפלילי לחובה באמצעות ימי המוקד; בצורה כזאת מסתיימים למעלה מ-90% מהתיקים בהסכמות. לכן סבור שגיא, שיש לחייב לקיים לפחות ישיבת גישור אחת - שכן תיווצר דינמיקה שברוב המקרים תוביל להסכמות.
מעשה בתריס שנפל לרחוב
סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, צחי עוזיאל, ציין, כי בערכאה זו ניתנים פסקי דין רבים הפוסלים ראיות בשל חוסר חוקיות בתפיסתן. "היום המשטרה לפחות יודעת כיצד לכתוב כך שהחיפוש יהווה הסכמה מדעת", אמר בציניות.
מנהל מחלקת העררים בפרקליטות המדינה, יניב ואקי, סבור שיש לתקן את החוק ולאפשר למדינה להפעיל הסדר מותנה גם בעבירות פשע - בהתאם ליוזמת חקיקה שמשרד המשפטים כבר מקדם. לדבריו, השימוש בהסדר המותנה צריך להיות גם לפי הנסיבות של כל מקרה, ולא רק בהתאם לחומרת העבירה.
הסניגור המחוזי בתל אביב, אלקנה לייסט, הביא כדוגמה להליכים מיותרים מקרה בו בני זוג רבו, הבעל הטיח את התריס והוא נפל לרחוב. האישה לא התלוננה אלא שכנה, והאיש הועמד לדין ואף הורשע בהיזק בזדון לרכוש - של עצמו. רק בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה את האיש. לדעתו, התביעה אינה מפעילה כראוי את החוק להסדר מותנה, בעיקר בשל הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה שהגבילה את השימוש בו.