מחדלי חקירה חמורים של חוקרי יאח"ה, בראשותו של תת-ניצב אפרים ברכה המנוח, והתנהגות פסולה של הפרקליטות - כל אלו הביאו (יום ג', 13.6.17) את שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מיכל ברנט, לזכות מחמת הספק שלושה נאשמים בפרשת-משנה של פרשת השחיתות בקופת חולים מאוחדת.

במרכז כתב האישום עמדה טענת המדינה, לפיה אילן יוסף - חוקר ברשות המיסים בירושלים - קיבל שוחד מאבי סיבוני, בכיר במאוחדת, תמורת הדלפת מידע על החקירה בפרשה. המידע הודלף בפועל, כך נטען, בידי החוקר ליאור מירז שהיה שכנו וידידו של סיבוני, אשר שילם 30,000 שקל בהם התחלקו לירז ויוסף שהיה ממונה עליו. בעקבות זאת, המשיכה המדינה, הבריח סיבוני מהארץ 2 מיליון דולר כדי שלא ייתפסו במהלך החקירה.

הראיה המרכזית הייתה עדותו של יוסי סניור, גם הוא חוקר ברשות המיסים, אשר העיד שהוא אשר מסר למירז את המידע הסודי על החקירה הסמויה. אולם ברנט קובעת שלא ניתן לסמוך על עדותו של סניור - וזאת הן בשל התרשמותה מחוסר אמינותו, הן בשל פרטים בה שנמצאו לא נכונים והן בשל התנהגות החוקרים ובראשם ברכה ורב-פקד ליאור רייס.

על התנהגות החוקרים אומרת ברנט כי הם פעלו לפי הקונספציה בדבר קיומו של מדליף, לא בדקו ראיות אחרות ולחצו על סניור כדי שיספק את התשובות והגרסה שהתאמו לדעתם הקדומה. בין היתר, הם מחד איימו עליו שיעצרו את בתו החיילת, ומאידך הבטיחו לו שישוחרר אם ימסור את הפרטים המבוקשים. החוקרים התעלמו מראיות שלא עלו בקנה אחד עם הקונספציה שגיבשו, כולל מחקרי תקשורת, ולא ביצעו מסדרי זיהוי כאשר היה צורך בהם.

ברנט גם מצביעה על כך שהחוקרים לא תיעדו, בניגוד לנהלים, חלק מחקירותיו של סניור, וחקרו אותו בנושאים עליהם לא הזהירו אותו בדבר היותו חשוד. פגם נוסף היה בכך שרייז נחקר כאשר היה במצב נפשי קשה במיוחד, וברנט מעירה שמשום מה - החוקרים הקליטו שיחה בינו לבין אשתו, שהייתה אמורה להיות פרטית. לעומת זאת, לא נחקרו עדים שהיו יכולים לבסס את טענותיהם של החשודים.

עוד נמצא פגם בהחלטתו של ברכה להעמיד את רייס בראש צוות החקירה בנושא ההדלפה לכאורה, לאחר שרייס פסל את עצמו מלעסוק בחקירת פרשת המאוחדת בשל הכרותו עם כנרת גיא-רון, רעייתו של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, שהייתה אחת הנחקרות (ומאוחר יותר הושג עימה הסדר טיעון). סניור עם טען, כי רייס וברכה ביקשו ממנו שלא להזכיר בעדותו גורמים משטרתיים, כדי למנוע חקירה של מח"ש בנושא, אלא להתמקד בטענה לפיה מקורה של ההדלפה הוא ברשות המיסים.

גם התנהלות הפרקליטות סופגת ביקורת מצידה של ברנט. היא אומרת כי התביעה לא מסרה להגנה את מלוא חומרי החקירה - ולמרות זאת הצהירה שעשתה זאת. התביעה מסרה הצהרות מסוימות בתחילת ההליך ולאחר מכן התכחשה להן בהליך העיקרי, וציינה עובדות שגויות כאשר ביקשה לזמן עדי הזמה. גם אם מדובר בכשלים בתום לב, אומרת ברנט, הרי שבהצטברם יחד - הם גרמו לפגיעה ממשית בהגנתם של יוסף וסיבוני.

ברנט מפרטת על פני עשרות עמודים את הספקות שצצו במהלך המשפט בנוגע לאשמתם של יוסף וסיבוני, וזאת למרות שכתב האישום נראה כאילו הוא ניצב על רגליים איתנות. מאותן סיבות היא זיכתה את עו"ד אילת אפיק מאשמת שיבוש מהלכי חקירה כאשר ייצגה את מירז, שנעצר בחשד לנטילת חלק במסירת המידע לסיבוני.

גם בעניינה של אפיק עומדת ברנט על מחדלים של המשטרה והפרקליטות. המשטרה החליטה שלא לחקור את עו"ד רם נאור, יוצא פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), אשר ייצג את סיבוני - למרות שהיו ראיות לכך שהוא אשר ביצע את השיבוש שיוחס לאפיק. היא גם מצטטת את דבריו החמורים - כלשונה - של רייס, לפיהם אפיק לא הייתה מועמדת לדין אלמלא הייתה מונעת הסדר טיעון עם מירז.

את המדינה ייצג עו"ד נועם עוזיאל מפרקליטות מיסוי וכלכלה, את יוסף ייצג עו"ד אורי קינן, את סיבוני ייצגו עוה"ד נתי שמחוני ויואב סננס, ואת אפיק - עו"ד אלון רון.