רצח נשים בידי בני זוגן - מהריגה לרצח

ועדת החוקה חוק ומשפט המשיכה (יום ד', 14.6.17) להכין לקריאות שנייה ושלישית את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015.

הצעת החוק נועדה ליצור מדרג חדש של עבירות המתה בחוק העונשין. להצעת החוק הממשלתית מוזגה הצעת החוק שיזמו יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי וח"כ מיקי רוזנטל. הוועדה תמשיך לדון בהבחנה בין שתי צורות היסוד הנפשי בעבירת ההמתה- אדישות וקלות דעת. לפי הצעת החוק, עבירת הרצח תכלול בנוסף ליסוד נפשי של כוונה, את ההמתה באדישות.

סלומינסקי: "רצח מדרגה שנייה פותר את הבעיה של רוצח שכיר או דקירות שלאחריהן הנאשם עוזב את המקום לעבודתו. אנחנו רוצים שגם עבירות האמצע הללו יתויגו כרצח אך מדרגה שונה שתכלול את כל במקרים שהם יותר מהריגה".

רוזנטל (המחנה הציוני): "שלוש נשים נרצחו ביממה האחרונה ו-16 מתחילת השנה. אנחנו יודעים לאור העבר שהרבה אנשים יצאו בעסקות טיעון. המציאות קוראת לנו להזדרז".

עו"ד לילך וגנר ממשרד המשפטים: "הביקורת המרכזית של בית המשפט איננה לגבי החומרה היתרה בעבירת הרצח כיום אלא שעבירת ההריגה לא נותנת מענה לאותם מקרים שצריכים להיות מתויגים כרצח". היא מנתה שלוש קטגוריות של עבירות שלפי המדרג החדש יתויגו כרצח: נשים שרוצחות את בני זוגן הן מיעוט מבוטל והמקרים הרווחים הם אלו שבני הזוג רוצחים את בנות זוגן ומורשעים בהריגה ולא ברצח. בית המשפט העליון קובע שלא הייתה כוונה לבעל בפרשת איזמיר להמית את אשתו במקל הספונג'ה כי הוא תמיד היה מכה בה. זאת למרות שהמשיך להכותה ולא הזעיק עזרה. בית המשפט מחוזי הרשיע והעליון זיכה. במקרים כאלו בית המשפט מרשיע בהריגה ואנו חושבים שראוי שייכנסו לעבירת הרצת הבסיסית. קטגוריה נוספת היא עבירות סכינאות. כשמדובר בדקירות מעטות יחסית בית המשפט מרשיע בהריגה ומציין את אדישות הנאשם ואת קלות שליפת הסכין ומטיל ענישה גבוהה של 20 שנים. קטגוריה שלישית של מקרים בהם בית המשפט נדרש להבחנה בין אדישות לקלות דעת הם מקרי חיסולי חשבונות כשמטרת היורים היא להביע איום. במקרה אגבריה היה סכסוך עסקי ובמסגרתו יריות לקיוסק כשאדם ששהה במקום נפטר. שם השופט רובינשטיין קבע יסוד אדישות. בתי המשפט יודעים כבר היום להבחין בין אדישות לקלות דעת, כך בעבירות סיוע למחבלים ובהשעות בהריגה תוך ייחוס קלות דעת לנאשם בשימוש בנשק ומשחקים בנשק".

עו"ד נעמי גרנות, סגנית מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות: "השאלה פה נורמטיבית, האם הוועדה משתכנעת שהמתה מתוך אדישות גמורה, שאדם לא אכפת לו לגמרי מה תוצאת המעשה שלו, צריכה להיות כמו מי שמתכוון. אם אדם דקר חמש דקירות במי שהפך למנוח והסתלק או שהוא דקר את הדקירות ווידא שהוא מת. הסנגוריה טוענת שמדובר בשתי רמות שונות אך ההכרעה היא האם יש הבדל מוסרי בין שני המקרים. לטעמנו אין הבדל ערכי מוסרי בין שתי התופעות ושני הנאשמים צריכים להיות מתויגים כרוצחים. אחת הנסיבות המחמירות היא רצח בכוונה תחילה. הרוצח השכיר הוא המקרה האולטימטיבי לכך ומצד שני אם נחשוב על היסוד הנפשי שלו הוא אדיש לחלוטין לחיי אדם. אני לא רואה הבדל מוסרי בין המקרים".

עו"ד ישי שרון, עוזר משפטי לסניגור הארצי: "לפי ההצעה שמוסכמת על כל חברי הוועדה יש הרחבה של עבירת הרצח הנוכחית והשאלה אם יש לבצע הרחבה נוספת ליסוד האדישות. יש להיזהר מצעדים רדיקליים בעיקר כשמדובר בעבירה החמורה ביותר עם התיוג הקשה ביותר. הדילמה היא במקרי הביניים בין תיוג יתר לתיוג חסר. בתיוג חסר מדובר בזה שאדם עדיין יורשע בעבירה חמורה שהעונש המרבי עליה הוא 20 שנים. תיוג היתר משמעותו יכולה להיות הגדלה ניכרת מאוד של אסירי העולם שיש לה גם השלכות על פסיקת בג"ץ אתמול".

לרה צינמן יו"ר ארגון משפחות נרצחות ונרצחים: "רויטל אמזלג נרצחה ב-98 ע"י בעלה כשכמעט הספיקה להתגרש. הוא דקר דקירה אחת אבל היה אלים כלפיה שנים רבות. בית המשפט בדעת מיעוט במחוזי חשב שזה רצח אבל שני שופטים הרשיעו בהריגה ודנו ל-20 שנות מאסר ועכשיו הוא בחוץ. העוול כאן עצום ואנחנו מאמינים שבחקיקה העתידית זה לא היה קורה".

פרופ' מירי גור אריה מהאוניברסיטה העברית הציעה לקבוע כי "אם ההמתה נעשתה אגב אלימות קשה זו תהיה התנהגות שתחמיר את העבירה לרצח. קטגוריה אחת תהיה הריגה כמו היום, כוונה תיחשב לרצח מדרגה שנייה וכוונה תוך נסיבות מחמירות תהיה רצח. לירי ללא אבחנה תיוחס כוונה וזה יהיה רצח. מי שצפה שיש אפשרות שזה יקרה ואין לו כוונה להרוג- לא צריך ליפול במישרין לעבירת הרצח הבסיסי אלא הריגה אבל אם עשה זאת אגב אלימות זה יעביר את העבירה לרצח בסיסי. זה נותן פתרון למקרים הקשים. אני לא רוצה שכשמישהו גרם לתאונת דרכים קטלנית או אפילו פגע וברח יואשם ברצח".