בית המשפט העליון קובע לראשונה, כי ניתן לתבוע רשויות שלטוניות בתביעות ייצוגיות כאשר הטענות נגדן באות מצד הנתבע המקורי. פסק הדין ניתן (3.7.17) בהרכב מורחב בן שבעה שופטים ונכתב בעיקרו בידי השופטת אסתר חיות.

חוק תביעות ייצוגיות מקנה לרשויות המדינה מספר יתרונות חשובים על פני נתבעים אחרים. בין היתר הוא קובע, כי לא ניתן לתבוע אותן על פעולות פיקוח שעשו או לא עשו ואשר גרמו לנזק בידי צד שלישי. הרשויות גם יכולות לחסום תביעה ייצוגית על-ידי הודעת חדילה, לפיה חדלו מביצוע המעשה שעומד בבסיס התביעה. הוא גם מורה לבית המשפט לשקול את הנזק לקופת הציבור בבואו לאשר תביעה ייצוגית נגד רשות ציבורית ובקובעו את סכום הפיצוי שתשלם.

השאלה העומדת בבסיס פסק הדין היא האם מדובר בזכויות דיוניות בלבד - דהיינו כאלו העוסקות רק בתביעות המוגשות במישרין נגד הרשויות - או בזכויות מהותיות, ואז לא ניתן לתבוע את הרשויות בעקיפין. השאלה התעוררה בשני מקרים: כאשר אגד ביקש לצרף את משרד התחבורה כנתבע בתביעה שעסקה בתעריפים שגבתה בקווי מהדרין (ואושרו בידי המשרד), וכאשר חברות הסלולר טענו שיש לצרף את רשות המיסים לתביעה בנוגע לגביית מע"מ על שיחות מחו"ל (משום שהכסף הועבר לידי הרשות).

חיות אומרת כי שאלה זו הוכרעה למעשה כבר לפני שש שנים, בעתירות לבג"ץ בהן נטען שהגנות אלו אינן חוקתיות. בג"ץ קבע, כי אין אלו הגנות מהותיות אלא הגנות דיוניות. לדברי חיות, קביעה זו עולה בקנה אחד הן עם מטרתו של חוק תביעות ייצוגיות והן עם לשונו. היא קובעת:

"אין מקום לשלול מן הנתבע הפרטי בהליך הייצוגי את הזכות המהותית, ככל שהיא נתונה לו בדין, להשתתפות ולשיפוי מידי הרשות. זאת, הגם שאין לכחד כי תוצאה זו יש בה באותם המקרים כדי 'לנטרל' במידה לא מבוטלת את ההגנות המיוחדות הנזכרות לעיל אשר הוקנו לרשויות בחוק תובענות ייצוגיות... ההגנות המיוחדות ה'סוגרות' בפני התובע הייצוגי את 'השער' ולמצער מקטינות מאוד את 'פתח הכניסה' שדרכו יוכל התובע הייצוגי לעבור בתובענה ייצוגית המופנית ישירות נגד הרשות, אין בהן כדי לסגור את 'החלון' בפני הנתבע הפרטי שנגדו הופנתה התובענה הייצוגית להיפרע מידי הרשות את זכות ההשתתפות או השיפוי המוקנות לו בדין, ככל שתוטל עליו חבות כלפי הקבוצה המיוצגת".

לדברי חיות, מסקנה זו מתבקשת מכמה סיבות, ובהן: הזכות לשיפוי מצד מי ששותף לנזק היא זכות מהותית שלא בוטלה במפורש בחוק; לא מדובר בגריעה רוחבית של הגנות אלו, אלא רק במקרים בהם יש לגוף הנתבע זכות שיפוי מהרשות; ובית המשפט יוכל לצמצם ואף לבטל את הנטל על קופת הציבור בעת פסק הדין, על-פי הכללים החלים על חלוקת נטל בין מעוולים.

חיות קבעה, כי אגד יורשה לשלוח הודעת צד ג' למשרד התחבורה. בעניין חברות הסלולר - שהבקשה נגדן נדחתה, בנימוק שהנתבעת האמיתית אמורה להיות רשות המיסים - הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי מרכז, כדי שיחליט האם יש מקום לאשר אותה; אם כן, יוכלו החברות לצרף את רשות המיסים כנתבעת. משרד התחבורה ואגד חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל כל אחד, ואותו סכום הוטל על סלקום, פרטנר, פלאפון ורשות המיסים. השופטים דפנה ברק-ארז, יורם דנציגר, צבי זילברטל, אליקים רובינשטיין, צבי הנדל וסלים ג'ובראן הסכימו עם חיות.

את התובעים נגד חברות הסלולר ייצגו עוה"ד גיל רון, יעקב אביעד, אהרון, עופר לוי, אהרון רבינוביץ ומיכל יודלמן-הרצברג. את החברות ייצגו עוה"ד ברק טל, רות לובן, רעות שדה, ירון רייטר, אריאלה אבלוב, יעל אפל, רון ברקמן, גילעד פורת, שרון מרקוביץ ועופר אלבוים. את רשות המיסים ייצג עו"ד עמנואל לינדר. את אגד ייצגו עוה"ד אשר אקסלרד ויעל זלינגר; את התובעים נגדה ייצג עו"ד רמי בביאן; ואת המדינה - עו"ד דינה דומיניץ.