הוראות החוק אינן מיושמות ורבים מן הכלואים אינם זוכים למענה שיקומי הולם - קובעת (יום א', 9.7.17) הסניגוריה הציבורית.

בארבעה מתקני כליאה נמצאו ליקויים הנוגעים לאיכות הטיפול הסוציאלי ולמחסור בכוח אדם ובמסגרות טיפול ושיקום לכלואים; בחמישה מתקני כליאה קיימת מדיניות של אי-מתן שירותי שיקום, חינוך ואף לא טיפול סוציאלי לכלואים ביטחוניים - למרות ביקורת נוקבת חוזרת ונשנית של בג"ץ; בחמישה מתקני כליאה נמצאו ליקויים הנוגעים להעדר תוכניות חינוך, טיפול ושיקום לדוברי שפות שאינן עברית; בעשרה מתקני כליאה התגלו ליקויים הנוגעים למסגרות החינוך והפנאי; ובשמונה מתקני כליאה נמצאו ליקויים הנוגעים למסגרות התעסוקה.

בחלק מהמתקנים מוטל על העובדים הסוציאליים עומס רב מאוד, עד כדי פגיעה ביכולתם להעניק לכלואים מענה טיפולי נאות; בחלק מהמתקנים נמצא מחסור במסגרות טיפוליות. בבית סוהר השרון כל עובד סוציאלי אחראי בממוצע ל-60 כלואים. התוצאה: אחוז המשתתפים בקבוצות טיפוליות נמוך ביחס לכלל הכלואים השוהים בבית הסוהר. כי עשרה מתוך מאות הכלואים המוחזקים במקום מקבלים טיפול פרטני הכולל פגישות שבועיות ודו-שבועיות עם העובדת הסוציאלית.

שכר סמלי בלבד על העבודה

מסגרות התעסוקה הקיימות הן מצומצמות, ובמקרים רבים רק חלק קטן מהכלואים בבתי הסוהר משולבים במסגרת תעסוקתית. כמו-כן, רבות מהמסגרות הקיימות כוללות עבודה יצרנית פשוטה אשר אינה מקנה לאסירים כלים שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה. בנוסף על כך, התגמול הניתן לאסירים עבור עבודתם הוא נמוך ולעיתים אף סמלי בלבד.

חרף הוראות החוק הקובעות את זכותו של עצור/אסיר לטיפול רפואי הנדרש לשם שמירה על בריאותו ולתנאי השגחה מתאימים, ב-13 מתקני כליאה נתקבלו תלונות הנוגעות לטיב הטיפול הרפואי ולזמינותו. כך למשל, בבית סוהר גלבוע טענו הכלואים, כי הרופא עובד שעות מצומצמות בלבד וכי אינו זמין, וכי הפנייה לבדיקת רופא מומחה אורכת זמן רב. בבית סוהר אופק נמצא, כי קטין שניסה להתאבד טרם נבדק על-ידי פסיכיאטר, אף על-פי שחלפו שבועיים מאז יום האירוע, משום שהיה במילואים ולאחר מכן טס לחו"ל. בבית מעצר ניצן טען כלוא, כי על-אף היותו חולה סוכרת, הוא לא מקבל מזרקי אינסולין ואינו מקבלם מזון מותאם למצבו.

בשבעה מתקני כליאה נמצאו ליקויים הנוגעים לאופן השימוש הנעשה בכבילה למיטה, לרבות מקרים המעוררים חשש ממשי שהשימוש בכבילה נעשה שלא כחוק למטרות ענישה. באחד מהמקרים נמצא, כי הכבילה נעשתה על-רקע מצבו הנפשי של הכלוא, וזאת תחת מתן טיפול רפואי המתאים לו. בבתי סוהר רבים נמצא, כי יומן הכבילה, אשר נועד לתעד את החלטות הכבילה של כלואים למיטה, לא עודכן כראוי.

בבית סוהר איילון נכבלו אסירים 20 פעם בשלושת החודשים שלפני הביקור. בבית סוהר אופק תועדו שני מקרים בהם נכבלו קטינים למיטה למשך תקופות ארוכות. באירוע אחד נכבלו שני קטינים למיטה למשך 37 שעות, בעקבות אירוע הצתה. על-פי היומן, הקטינים שוחררו מדי ארבע שעות למשך שעתיים ואז נכבלו שוב. באירוע נוסף שהתרחש מספר ימים לאחר מכן נכבלו שני נערים למשך עשר שעות רצופות. מדובר באירועים חמורים אשר מעלים חשש לשימוש באמצעי ריסון שלא למטרות המותרות, אלא כאמצעי ענישה.

תשובות אחידות בנוגע למזון

ב-12 מתקני כליאה התעוררו בעיות שונות הקשורות לטיב המזון, לכמות המוקצית לכל כלוא ולסדרי האכילה. אף על-פי שטענות מסוג זה שבות ועולות לאורך השנים, לא נראה שננקטים צעדים מתאימים על-מנת לספק מענה הולם לטענות אלו. ברבים מן המקרים תגובת יחידת הביקורת בשב"ס לטענה לפיה המזון המוגש הוא בכמות קטנה, אינו מגוון ובאיכות נמוכה, הייתה אחידה: הכלואים מקבלים מזון לפי לוחות תזונה קבועים שהותאמו לצרכים קולינריים, תזונתיים ותקציביים.

ב-16 מתקני כליאה התקבלו תלונות על מחסור בציוד אישי ובסיסי לכלואים (כגון: ביגוד, שמיכות, מוצרי היגיינה, ארוניות לאחסון ציוד ועוד). מחסור בציוד הולם גורם לסבל רב ואף עלול לפגוע בבריאות ולהפוך את תנאי הכליאה לבלתי אנושיים. בבית המעצר המחוזי בירושלים טענו העצורים, כולל קטינים, שהם נאלצים ללבוש זמן רב את אותם הבגדים, וכי השמיכות אינן מכובסות. בבית מעצר קישון מקבלים העצורים מקבלים שמיכות צמר בלבד, ולא סדינים או שמיכות המותאמים לקיץ.

בשבעה מתקני כליאה התקבלו תלונות על ענישה משמעתית קיצונית ויחס לא הולם מצד סגל בית הסוהר. בבית המעצר באבו כביר טען עציר, כי לאחר ששבת רעב במחאה על התנאים הקשים - דן אותו מפקד המתקן לשבעה ימים בצינוק, 14 ימים ללא טלפון, שלילת מוצרי חשמל לחודש, חודש ללא קנטינה וחודשיים ללא ביקורים. עוד תיארו הכלואים ששבתו רעב, כי כחלק מסנקציות הענישה נערכים בתאיהם שבעה חיפושים ביום.