הרחבה בהארכת מועדים בערעורי עבודה

בית הדין לעבודה יכול להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטתו של גוף מעין-שיפוטי (כגון ועדות ערר), אם החוק הרלוונטי אינו אוסר זאת במפורש או במשתמע - קובע לראשונה (26.9.17) בית הדין הארצי לעבודה.

השופט אילן איטח החליט שיש לשנות את ההלכה הקיימת ולהעניק לבית הדין סמכות שכזאת, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה. בתקנה זו נאמר: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

עוד קובע איטח, כי כאשר לא חלה תקנה 125 - אזי "במקרים חריגים ונדירים, על-פי אמות המידה הקבועות בפסיקה וכל עוד הדבר לא נשלל במפורש, עשוי בית הדין לעשות שימוש בסמכותו הטבועה ולהאריך מכוחה את המועד להגשת הליך". הוא מעריך, כי הדבר יהיה רלוונטי בעיקר במקרים הנדונים לגוף מעין-שיפוטי שמחוץ לבית הדין

"הביקורת המינהלית של בתי הדין על החלטה להעלות טענה נגד איחור בהגשת ערעור", ממשיך איטח, "מאפשרת אף היא, גם אם בעקיפין, להאריך מועדים וזאת במקרים בהם לפי כללי הביקורת המינהלית נפל פגם בעמדת הרשות". לעומת זאת, נמנע איטח מלקבוע האם סמכות דומה קיימת גם בקשר להגשת תביעות - להבדיל מערעורים - וזאת משום שהדבר לא היה נחוץ בתיקים שלפניו.

הדברים נקבעו בהחלטתו של איטח לקבוע, כי צדקו בתי הדין האיזוריים כאשר מחקו שני ערעורים שהוגשו באיחור. זאת, משום שלא מצא טעמים מיוחדים לאפשר את האיחורים במקרים אלו. מדובר בערעוריהם של מוחמד דולאני בנוגע להחלטת ועדת ערר של הביטוח הלאומי ושל יהונתן יובל על החלטה של ועדת תעסוקה בנוגע לפיטורי עובד שהיה במילואים.

הנשיא יגאל פליטמן, השופטת לאה גליקסמן ונציגות הציבור חיה שכר ויודפת הראל-בוכריס הסכימו עם איטח. את המערערים ייצגו עוה"ד בילאל סויטאת, אייל נון ושחר לדובסקי, ואת המשיבים - עוה"ד ליאת אופיר ורפאל נבון.