חגיגה ברשות הפלשתינית: התינוק ה-63 מהברחות זרע של אסירים ביטחוניים

במאמר נהיר וברור שפורסם בעיתון הארץ בסוף השבוע ("על המציאות") מלמד זאב. ב. בגין קטגוריה נגד עיוורונם של אלה הטוענים שיש סיכוי להגיע להסכם שלום עם הפלשתינים. הפעם, בחר בגין לעסוק בסוגיית זכות השיבה בטוענו כי אין כל סיכוי שבעולם שהפלשתינים יסכימו על וויתור זכות השיבה, לא כעיקרון ולא כמודוס אופרנדי. לדידי בדין, אין כל טעם לעסוק במספרי הפליטים שישראל תהיה מוכנה להשלים עם חזרתם כי מבחינת הפלשתינים המשוואה פשוטה: הכל או כלום. בגין מאזכר בראשית מאמרו את מספרי הפליטים שעלו לחלל האוויר במשאים ומתנים קודמים או הערכות של מומחים. אין חצי הריון. וכך בגין כותב בגין: "אבל אין טעם בוויכוח מגוחך על המספרים, כל עוד לא התמלא תנאי מוקדם והכרחי. לפי אריאלי תידרש "הסכמה על נוסח משותף לגבי הנרטיבים של סוגיית הפליטים" (הארץ 4.10). אבנרי, שעבר קילומטרז' מרשים בשיחות עם אנשי אש"ף, מבין היטב מהו הנוסח הנדרש: "את העיקרון אי-אפשר לשלול. הוא שייך לפליט היחיד. הוא מעוגן בחוק הבינלאומי. הוא קדוש. כל הסכם שלום עתידי יצטרך לכלול סעיף המאשר שישראל מקבלת באופן עקרוני את זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים וצאצאיהם. אין מנהיג פלשתיני שיהיה מסוגל לחתום על חוזה שלא יכלול סעיף זה". אכן כך, אבל אין מנהיג ישראלי שיהיה מסוגל לחתום על חוזה שכן יכלול סעיף זה. ואם ייעדר הסעיף מן ההסכם, לא יוכל אש"ף להודיע על קץ תביעותיו".

ההוכחה הראשונה למציאות כוח עליון, היא המפץ הגדול בשנת 1977, שהתחולל לאחר 45 שנים, בהם שלטו אנשי מפא"י במוסדות המדינה שבדרך ובמוסדות מדינת ישראל. מפא"י שלטה בברזי אשרות העלייה, בכסף, קבעה מי יקבל עבודה ומי יקודם, מי יזכה בפרסים, מי ייתמך על-ידי המדינה, מי יוכל לייבא סחורה, איזו סחורה וכמה, מי יוכל למכור נשק אפילו לאירן, מי יורשה לפתוח מפעל ומי יזכה לטיפול בריאותי משובח. עוד בימים הראשונים שבהיסטוריה, כשהבית היהודי היה קיים רק בתיאוריה, כשהמוני העולים מאפריקה ומספרד ותימן, הצטופפו במעברות וחלמו על שיכון, ילדיהם נעלמו ונלקחו לאימוץ בלי ידיעתם, צעיריהם עברו שטיפת מוח ונטשו את דרך האבות והאימהות והפכו לבשר תותחים בקו הדם, בעוד מנהיגי מפא"י התגוררו בווילות והפליגו לחופשות החלמה בשוויץ. על הוכחה זו ועל הבאות אחריה, למדתי מספרו של ארז תדמור.

הסכם הפיוס הפנים פלשתיני עומד במוקד היחסים של תנועת חמאס עם המדינות שתמכו בה כמו אירן, טורקיה וקטר. ההנהגה החדשה של חמאס שינתה כיוון מבלי להתייעץ עם המדינות האלה, היא קבעה אסטרטגיה חדשה של התקרבות למצרים כדי להקל משמעותית את המצור על רצועת עזה ועכשיו היא מתמודדת עם תוצאות המהלך הזה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט למנות את ירון בלום למתאם השבויים והנעדרים.

סיגריד קאאג, תומכת נלהבת של הפלשתינים ואשתו של בכיר אש"פ, תתמנה כסגנית שר החוץ של הולנד. כך נמסר (שבת, 21.10.17) בעקבות הסכם קואליציוני שחתמה מפלגת השלטון במדינה עם שלוש מפלגות, ביניהן מפלגת השמאל בה חברה קאאג.