רשם של בית משפט שנאלץ להתפטר בשל חשד לתרמית, עורך דין ששילם כופר על עבירות מס ועורכת דין שניסתה להתערב בתוכנו של תצהיר - כל אלו מצויים בין המועמדים לכהונת דיינים בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. אחד מהם, עו"ד אלי בן-טובים, נבחר ב-2014 לבית הדין הארצי למרות ששנה קודם לכן שילם את הכופר.

בית הדין הארצי הוא הערכאה העליונה של הלשכה ודן בערעורים על החלטות בתי הדין המחוזיים. מטבע הדברים, ניתן לצפות שהדיינים בו יהיו נקיים מכל רבב ומופת להתנהגות אתית ומקצועית. לפני שנתיים אמר יו"ר בית הדין, עו"ד ציון אמיר: "הנחלת נורמות אתיות, עשיית צדק, שקיפות, מקצועיות והגינות הן העקרונות שמנחים אותנו בפעילותנו בבית הדין המשמעתי הארצי".

אלא שהרשימה שפרסמה הלשכה (30.11.17) כוללת לפחות שלושה מועמדים שהכללתם בה גורמת לכל הפחות להרמת גבה. למרות שהמידע על השלושה גלוי וניתן להשיגו בקלות, הם נכללים ברשימה שפרסמה ועדת המינויים - בראשה עומד דוד חשין, מי שהיה נשיא בתי המשפט המחוזיים בירושלים ובנצרת וכיהן בפועל בבית המשפט העליון. השלושה הם:

עו"ד אלי בן-טובים, מעורכי הדין המובילים בירושלים ומי שהיה מבכירי הפרקליטות (כולל מנהל המחלקה למשפט עבודה), שילם בשנת 2013 לרשות המיסים כופר של 220,000 שקל בשל דיווח על הוצאות שכר כוזבות במשרדו בסך 440,000 שקל בשנים 2010-2001. הכופר בא בנוסף להסרת מחדל המס ותשלום כל המיסים שחייב הנישום. כאמור, בן-טובים נבחר שנה לאחר מכן לבית הדין הארצי.

רמזי חוראני, שהיה בשנים 2007-1995 רשם בית משפט השלום בעכו. בשנים 1997-1997 הוא למד באוניברסיטת לטביה, ושמו צץ כאשר התנהלה החקירה על השגת תארים במרמה מאוניברסיטה זו. בשנת 2004 נחקר חוראני באזהרה בחשד לעבירות מרמה, אך בשנת 2006 העבירה הפרקליטות את עניינו לנציבות שירות המדינה. בסופו של דבר הועבר הטיפול למנהל בתי המשפט דאז, בועז אוקון, שהעבירו לנציבת התלונות על שופטים דאז, טובה שטרסברג-כהן.

שטרסברג-כהן המליצה בפני השרה והנשיא דאז, ציפי לבני ואהרן ברק, להדיח את חוראני בחשד שהגיש עבודות שלפחות באופן חלקי היו מועתקות. לדבריה, הסבריו היו דחוקים ותמוהים, והעובדות הטילו עליו "צל וכתם". בעקבות שיחה עם ברק הסכים חוראני לפרוש, אך לאחר מכן חזר בו בשל פרסום הפרשה בתקשורת וביקש מבג"ץ להורות להשיבו לכהונתו.

השופטת איילה פרוקצ'יה דחתה במאי 2008 את עתירתו באומרה: "ממצאיה של הנציבה הותירו עננה כבדה על דרך התנהלותו של העותר בפרשת אוניברסיטת לטביה. לעננה זו יש השלכה ישירה למעמדו של הרשם בתפקידו השיפוטי, ולאימון שהציבור אמור לרחוש ליושרו, ליושרתו, ולמעמדו המוסרי". לדבריה, "הממצאים שעלו מצביעים על חשד כבד, המגובה בנתונים בעלי משקל, לפיהם התואר האקדמי שהוענק לעותר באוניברסיטת לטביה הושג באמצעים לא כשרים".

עו"ד דורית יפרח-דרורי ייצגה את המדינה בעתירתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד ההחלטה שלא למנותה לתפקיד בכיר במכון הפתולוגי בשל עדותה בפרשת זדורוב. יפרח-דרורי היא שהחלה את פרשת הלחצים הבלתי-חוקיים על מנהל המכון, ד"ר חן קוגל, בדרישה לשנות את תצהירו.

כאשר התנגד משרד הבריאות לדרישת הפרקליטות - שגובתה בידי שלוש מבכירותיה - לשינוי התצהיר, כתבה לו יפרח-דרורי: "קיימים מספר סעיפים בתצהיר שאינם יכולים להיוותר בתצהיר נוכח סתירתם את עמדתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה... והם אלה המתייחסים בצורה חזיתית להליך הפלילי התלוי ועומד [משפט זדורוב]". לטענתה, "ההשמטה מטעמנו נעשתה במיתון מירבי". לסיום, היא ביקשה לקבל את תצהירו של קוגל בקובץ וורד על-מנת לסמן את ההשמטות שנדרשות.

נציבת הביקורת הקודמת על הפרקליטות, הילה גרסטל, קבעה שהתנהלות הפרקליטות בנושא הייתה פסולה ואף העלתה חשש לחוסר חוקיות שלה. לשכת עורכי הדין פתחה בהליך משמעתי נגד הבכירות שהיו מעורבות בפרשה - ולא נגד יפרח-דרורי - אך נאלצה למעשה לקטוע אותו בהתערבות היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.