בית המשפט העליון מתריע מפני מצב, בו ניצול לרעה של הליכים מצד פלשתינים וסחבת מצד המדינה, גורמים לכך שפלשתינים שוהים בישראל שלא כחוק על כל הסכנות הכרוכות בכך.

השופט נעם סולברג דחה על הסף (4.1.18) חמש עתירות שהגישו פלשתינים השוהים בישראל בבקשה להכיר בהם כמאוימים בשטחי הרשות הפלשתינית ולפיכך לאפשר להם להישאר בישראל. הוא מציין, כי כל העתירות הוגשו בתוך ארבעה ימים בנובמבר אשתקד, ולמרבה הפלא - למרות שהעותרים אינם מיוצגים בידי עורך דין, מופיעים בכולן אותם פרטי התקשרות באום אל-פחם ותצהיריהם אומתו בידי אותו עורך דין. רשמי בית המשפט העליון העניקו לעותרים פטור חלקי מאגרה, היא לא שולמה למרות שהמועד עבר ועלו בתוהו הנסיונות ליצור איתם קשר.

סולברג מוסיף: "העתירות 'רזות', חסרות, ואינן מגלות עילה להתערבות שיפוטית. העותרים אינם מפרטים כדבעי את התשתית העובדתית עליה מבוססת טענתם למאוימות, את מיצוי ההליכים אל מול ועדת המאוימים, ואת הנימוק המשפטי המצדיק את קבלת העתירות. חוסרים אלו מתיישבים עם האמור בתגובות המקדמיות מטעם המשיבים שהוגשו ביחס לחלק מן העתירות, מהן עולה כי חלק מהעותרים כלל לא פנה לוועדת המאוימים, ואילו העותרים שכן פנו נתבקשו להשלים מסמכים אך לא עשו כן". בשל אי-תשלום האגרה בארבע מן העתירות ואי מיצוי ההליכים בחמישית, נדחו כולם.

מכאן עובר סולברג לנושא העקרוני: "מבירור ראשוני עולה שהגשת 'עתירות מאוימים' בלתי-מיוצגים, המציינים פרטי קשר זהים או דומים לאלו שצוינו בעתירות דנן (שאין בהם מענה) - הוא דפוס פעולה חוזר ונשנה. לא אחת נוצר רושם ש'עתירות מאוימים' מוגשות כדי לזכות למצער בסעד ארעי [של הימנעות מגירוש עד להכרעה בעתירות]. משניתן הסעד הארעי לא אצה הדרך לעותרים לקיים דיון בעתירה לגוף העניין; המשיבים, מטעמי עומס, גם הם מבקשים לדחות את הדיון, ונמצאנו מכשירים בחסות בית המשפט שהייה בתחומי ישראל, שמלכתחילה היא ארעית, אך בפועל הולכת ונמשכת, ומגרעותיה וסכנותיה ידועות.

"אין בידינו הסבר מלא לתופעה של קווי-הדמיון המתוארים בחמש העתירות דנן ובעתירות רבות נוספות. אולם מן הראוי להביאה לידיעת באי-כוח המשיבים, אשר יוכלו ליתן עליה את דעתם". העותרים חויבו בתשלום הוצאות של 3,00 שקל כל אחד (אם כי, כאמור, לא ניתן לאתר אותם). השופטים יצחק עמית ואורי שהם הסכימו עם סולברג. את המדינה ייצגו עוה"ד שרון הואש-איגר, רותם סלמה, פנחס גורט ותהילה רוט.