"המדיניות הצרכנית היא המביאה את רוב פושטי הרגל למצבם. שולחים להם מסרון 'להלוואה של 20,000 שקל השב כן', והוא משיב 'כן' ומחר הוא פושט רגל. גם הרפורמה אחראית לכך: אנשים לוקחים הלוואה של מיליון שקל, ואחרי 18 תשלומים מחזירים 100,000 שקל וגומרים עם זה". כך אומרת (7.2.18) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, חנה פלינר, העוסקת בתיקי חדלות פרעון. היא דיברה בהשתלמות במחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.

בהתייחסה למינוי בעלי תפקיד בתיקים אלו, אמרה פלינר: "מצד אחד אנחנו רוצים בעל תפקיד שיש לו ניסיון, ומצד שני - גם צעירים צריכים להתקדם. בדרך כלל מה שקורה הוא, שמי שעבדו במשרדים מובילים ועשו את העבודה מאחורי הקלעים, יוצאים ומקימים משרדים משלהם - ואז בהחלט אפשר למנות אותם. למנות מישהו שסתם צונח - זו בעיה. אנחנו בהחלט רוצים להרחיב את הרשימה, וחלק מהביקורת בנושא הזה מוצדקת".

פלינר אפיינה את עבודת השיפוט בתחום: "אנחנו בחדר מיון, מטפלים כל הזמן בגופות או בגוססים: האם אפשר להבריא או לקבוע את שעת המוות, ואז האם אפשר להוציא משהו מהגופה. זה אולם דינמי, בו רוב ההחלטות מתקבלות בזמן אמת, כי אם לא - יוברחו נכסים, העובדים ינטשו ומגדל הקלפים יתמוטט. חייבים לתת פתרונות יצירתיים ולהיות אמיצים, ולהוריד את הגיליוטינה אם אין ברירה. כמעט ולא תראו ערעורים לעליון על ההחלטות הדרמטיות, כי הסוסים כבר יצאו מהאורווה, ולכן השופט חייב להיות מאוד חד ומאוד אמיץ. הוא חייב שתהיה לו הבנה כלכלית ומשפטית רחבה".

פלינר שותפה לביקורתו של נשיא בית המשפט, איתן אורנשטיין, על החוק החדש בתחום חדלות הפרעון. "אם החוק יכתיב לנו להתחשב רק במבחן התזרימי, חברות שאינן חדלות פרעון עלולות לקרוס רק משום שיש להן קשיים תזרימיים. השופטת איריס לושי-עבודי עשתה מהלך יפה, כאשר אמרה שהיא מוכנה לקבל שזה המבחן הראשון: אם החברה תודה שאינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, היא תצטרך להוכיח שתוכל לשלם את חובותיה לפי המבחן הנכסי".

לדברי פלינר, "כאשר חייב אומר שהוא מעדיף לשלם לנושים בשוק האפור מתוך חשש לחייו, ברור שמבחינה משפטית אני חייבת להגיד לו שזה מנוגד לחוק ועלול לגרום לכך שההליך יבוטל. אבל אני רוצה להיות פרקטית. אם הוא מציע לפרוע חלק מהחובות, אם המשפחה מוכנה לעזור לו - אני אגיד: נכון, אתה עושה כאן משהו שלא ייעשה, אבל אני אאריך את תקופת הפרעון".