עו"ד זכי כמאל, לשעבר המשנה לראש לשכת עורכי הדין, גבה שכר מוגזם תמורת לימוד תיק בוררות וכתיבת ההכרעה בו. לפיכך, הוא יחזיר לצדדים 87,000 שקל - למעלה מ-20% מהסכום שגבה. כך קבע (15.3.18) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, שמואל מנדלבוים.

כמאל שימש כבורר בסכסוך במושב עופר. הוא קבע מראש ששכרו יהיה 1,200 שקל לשעה (בתוספת מע"מ), ובמאי 2017 נתן פסק בן 110 עמודים. במהלך הבוררות חויבו הצדדים ב-230,000 שקל בתוספת מע"מ, ותמורת הפסק דרש וקיבל כמאל 180,000 שקל כתנאי למסירתו להם. התובעים בתיק פנו לבית המשפט בבקשה להפחית שכר זה, בטענה שהוא מוגזם ושלא ציפו יהיה כה גבוה.

מנדלבוים אומר, כי מתדיינים בבוררות הם "קהל שבוי" בנוגע לשכרו של הבורר, ומטבע הדברים הם חוששים לערער עליו בזמן אמת, שמא הדבר ישפיע לרעתם על הפסק. לכן, יש צורך בקבלת הסכמה ברורה של הצדדים לשכר הבורר, ולא די בהסכמה שבשתיקה או בהעדר מחאה שלהם על החשבונות הנשלחים להם תוך כדי הבוררות. במקביל, לא ניתן לבטל לחלוטין את אינטרס ההסתמכות של הבורר, הסבור שבהעדר מחאה - שכרו מקובל על הצדדים.

לדעת מנדלבוים, הדרך לאזן בין שיקולים אלו היא להטיל על הבורר חובה מוגברת להחתים מראש את הצדדים על הסכם שכר טירחה, ואם הוא נקבע לפי שעות - עליו לתת להם הערכה ראשונית של מספרן הצפוי. אם במהלך הבוררות יחול שינוי של לפחות 25%-20% בהערכת מספר השעות, יהיה על הבורר לעדכן מראש את הצדדים ולקבל את הסכמתם המפורשת להגדלה הצפויה בשכרו.

גם הצדדים צריכים לעמוד על המשמר, לבדוק מול הבורר את מסגרת השעות הצפויה ובמידת הצורך לפנות לבית המשפט. הצדדים גם אינם יכולים להסתמך על מספר השעות הצפוי ולהכביר בעדויות וראיות, ואז לצאת מתוך הנחה שמספר השעות לא ישתנה - מדגיש מנדלבוים. במקרה הנוכחי, הצדדים ידעו מראש כמה גובה כמאל לשעה, הגישו כמות עצומה של ראיות ונדרשו לעשר ישיבות הוכחות, לא מחו בזמן אמת על חשבונות הביניים - ולכן ניתן לומר שהם הסכימו לשלם אותם.

שונים הם פני הדברים בנוגע לפסק הבוררות, ממשיך מנדלבוים. משמעות הסכום שגבה כמאל היא 150 שעות עבודה, וסכום זה נראה מוגזם. הבורר חייב לרסן את עצמו בבואו לכתוב את הפסק, ולזכור שחובתו העיקרית היא להכריע בסכסוך בדרך מתומצתת ומעשית - כולל בהיקף הפסק ובזמן הנדרש כדי לכתוב אותו. אין זה סביר שכמאל השקיע בעצמו 150 שעות ולכן זכותו לגבות תעריף מילא תמורתן; הוא לא הודיע לצדדים מראש על ההיקף הצפוי של הפסק; ושכרו הבסיסי היה ממילא גבוה מאוד ומתאים רק לבעל מומחיות מיוחדת בתחום האגודות השיתופיות.

כמאל יכול היה להסתפק בפסק בוררות קצר בהרבה, קובע מנדלבוים. העובדה שרצה "לערוך פסק דין מפורט ומנומק המלווה במחקר משפטי מעמיק ובשלל אסמכתאות בבחינת 'יגדיל תורה ויאדיר'", אינה יכולה לבוא על חשבון הצדדים. מנדלבוים סבור שניתן יהיה להסתפק ב-70 שעות עבודה ומפחית בהתאם את שכר הטרחה. עוד הוא קובע, כי לא הייתה הצדקה שכמאל יחייב את הצדדים על 25 שעות עבודה בגין הכנה לתיק ומפחית במחצית את שכרו בסעיף זה.

בסך-הכל יחזיר כמאל 43,500 שקל לחנה ורחמים קרבקי (התובעים בתיק) ואת אותו סכום לחברי המושב לילך כהן, יעקב כהן ואלי שטיינר. המושב עצמו לא ערער על הסכום בו חויב. כמאל גם חויב בתשלום הוצאות בסך 4,000 שקל לקרבקי. את קרבקי ייצגה עו"ד מירב פלח-לב, ואת חברי המושב - עו"ד שלמה עובדיה.