שבועיים ברצף עסוקה דעת הקהל בעולם, בעיקר אותו חלק בה שממנו איכפת לנו יותר, בנזיפה לישראל, או למצער: בתהייה נוזפת על מה שישראל עושה על גבול עזה. שר הביטחון צודק כאשר הוא מתלונן על כך שאותה דעת קהל מתעלמת באופן קבוע מאירועים חמורים בהרבה, כמו רצח העם בסוריה או הרעבה המונית בתימן, שלא לדבר על דיכוי זכויות אדם באירן ועוד כהנה וכהנה. אבל זה שהוא צודק לא משנה את העובדה שהחמאס והפלשתינים מצליחים, ואין זו הפעם הראשונה שזה קורה, לקבוע את הנָרָאטֽיב ואת סדר היום של התקשורת והפוליטיקה העולמית. ומבחינה זאת, כל התלונות על צביעות העולם אינן אלא זריית חול בעיני הבריות כאן וניסיון להתחמק מאחריות על כשלון הממשלה לייצר מדיניות שתצליח ליצור אצל העולם אהדה, או לפחות הבנה, לענייננו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
