בית המשפט העליון נתקל בשנים האחרונות ביותר מדי מקרים, בהם תיקי אימוץ מסתבכים בשל חוות דעת שאינן עומדות ברמה הדרושה. כך אומר (יום ג', 17.4.18) השופט ניל הנדל.

לדברי הנדל, "בתיקים שונים שהגיעו לבית משפט זה בשנים האחרונות מתברר דגם מסוים, שלא בחנתי מבחינה אמפירית, הקיים בהיקף זה או אחר, והוא מחייב מחשבה: תיקים שונים 'מסתבכים' נוכח איכות חוות הדעת. אינני מכוון למסקנת חוות הדעת כי בית המשפט אינו חייב לקבלה, אלא שישנם תיקים שבהם קל מדי לתקוף את דרך ההכרעה בביקורת שיפוטית של בית המשפט כלפי המומחה שמונה. ייתכן שמדובר בעניין נקודתי אך מנקודת מבט מעשית התחושה היא, כי לאחרונה לא עסקינן במקרה בודד".

הנדל מחמיא לעבודה המקצועית של פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי מקצוע נוספים בתיקי אימוץ רבים, אך אומר שיש לתת את הדעת גם על החריגים. לכן, "בית המשפט המחוזי, וגם בית המשפט לענייני משפחה, ערכאה-ערכאה על-פי מומחיותה, יערכו חשיבה נוספת, ככל שנדרש, במינוי מומחים מתאימים בתיקי אימוץ בנושאים אשר עשויים לסייע בהכרעה על-ידי הכנת חוות דעת מקצועית וראויה".

הדברים נאמרו בהחלטתו של הנדל להזמין חוות דעת מומחה נוספת בעניינו של ילד בן ארבע, שהמדינה מבקשת להכריז עליו כבר-אימוץ. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה, הכריז על הילד כ"קטין בסיכון" והורה להותיר אותו בשלב זה בידי משפחת האומנה בה הוא גדל. כל שופטי המחוזי הסכימו, כי חוות הדעת של הפסיכיאטרית שבדקה את תפקודה של האם הייתה לקויה בצורה משמעותית. אולם השופטים שאול שוחט ויהודית שבח החליטו לדחות אותה ואת מסקנותיה, בעוד השופט יונה אטדגי סבר שיש להזמין חוות דעת נוספת.

הנדל אימץ את דעתו של אטדגי וקיבל את הערעורים של היועץ המשפטי לממשלה ושל האפוטרופא שמונתה לילד. הוא אומר: "יש להצטער על טיב חוות הדעת שהוגשה. צר לי לציין כי חוות הדעת היא לא רק כלי שמוסיף מידע, אלא גם כלי החסר מידע". לכן, לא ניתן להסתמך עליה כדי לשלול את מסוגלותה של האם לטפל בבנה. למרות שמדובר בדחייה בקביעת עתידו של הילד - העלולה להימשך שנה - הגיע הנדל למסקנה, כי טובת הילד מחייבת בדיקה נוספת של האפשרות להחזירו לאמו.

השופטים ג'ורג' קרא וענת ברון הסכימו עם הנדל. את המדינה ייצגה עו"ד רות גורדין, את הילד ייצגו עוה"ד ויוי רכניץ ונטע ברק, ואת האם - עוה"ד ליטל קוזקוב, שני שדה ואמיר קוזקוב.