עו"ד דן מרויץ ניסה להלך אימים על שופטת בית משפט השלום בחיפה, מירב קלמפנר-נבון - היא אומרת בסיומו של פסק דין בסכסוך מקרקעין, בו ייצג מרויץ את התובעת.

חברת רולן הגישה תביעה נגד שיכון ובינוי בנוגע למגרש בחיפה. מרויץ פתח את סיכומיו מטעמה ב"הערה אישית" המשתרעת על פני חצי עמוד. מרויץ מציין שהוא בן 74, עוסק בעריכת דין מזה 50 שנה ושדבריו באים מתוך כבוד למערכת המשפט ורצון להגן עליה. לדבריו, כבר בתחילת ההליכים התברר לו שקלמפנר-נבון ועו"ד שרון זיגר, שייצגה את שיכון ובינוי, סיימו את לימודיהן במכללה למינהל באותה שנה - 1997 - ולפיכך היו בנות אותו מחזור.

לדברי מרויץ, הוא היה סבור שמן הראוי שקלמפנר-נבון תגלה עובדה זו - אותה למד מהשוואת קורות החיים שלה ושל זיגר - אך האמין שלקשר זה לא תהיה כל השלכה. אולם טען מרויץ, "מעולם, בכל שנות עבודתי במקצוע, לא הייתי שותף לדיון בבית המשפט, בו השופט היושב בדין גילה עוינות כלפי מי מהצדדים, כמו העוינות שהפגינה כבוד השופטת, מתחילת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 2.1.18, כלפי עדי רולן וכלפַי. אני עדיין מאמין ומקווה, כי אין קשר בין העוינות אותה הפגין בית המשפט כנ"ל, לבין הקשר הנ"ל בין כבוד השופטת לבין עוה"ד זיגר, אך מצאתי לנכון לשטוח את הדברים הנ"ל בפתח הסיכומים, מכיוון שתחושתי בסוף דיון ההוכחות הייתה מאוד לא נוחה, אם לדבר בלשון המעטה".

זיגר הגיבה בפתיחת סיכומיה-שלה באומרה, כי מרויץ למעשה טוען שקלמפנר-נבון ניהלה את הדיון בצורה מוטה לטובת שו"ב, רק בשל היכרות רופפת ביותר - לימודים משותפים לפני 20 שנה - ביניהן. לדבריה, נוצר הרושם שמרויץ מבקש להעביר לקלמפנר-נבון "מסר מרומז לפיו היה ובית המשפט יפסוק את הדין לטובת הנתבעת, אין זאת אלא שיעשה כן מתוך משוא פנים". זיגר טענה, שמסר זה נולד משום שלא היו בפיו של מרויץ נימוקים עניינים לביסוס תביעתה של רולן.

News1 מציין, כי קשר מהסוג שעליו הצביע מרויץ אינו מבסס עילת פסילה כלשהו. במרחק שנים שכזה, יכול שופט אפילו לדון בעניין בו טיפל כעורך דין - שלא לדבר על היכרות שטחית מספסל הלימודים. יצוין עוד, כי מרויץ לא ביקש לפסול את קלמפנר-נבון, בקשה שממילא הייתה נפסלת בשל העדר עילה, ושאותה יש להגיש ברגע בו נודעת העילה הנטענת.

קלמפנר-נבון דחתה (6.5.18) את תביעתה של רולן וחייבה אותה בהוצאות של 20,000 שקל. בסיומו של פסק הדין היא אומרת: "בשולי פסק הדין ובכל הנוגע ל'הערה האישית' בה מצא לנכון בא-כוח התובעת לפתוח את סיכומיו. למותר לציין כי אין על בית המשפט אלא מורא הדין, ומשכך נחזית אותה ה'הערה' כניסיון בלתי ראוי להלך אימים על בית המשפט. ממילא לא היה בה באותה 'הערה' להשפיע על הכרעה זו לכאן או לכאן, ואין לי אלא להצטער על כי בא-כוח התובע בחר לעשות כן".