הליך סרק חסר כל יסוד שנקט עו"ד יעקב גנים עלה ללקוחו 30,000 שקל, ואילו בקשה ארוכה במיוחד שניסחו עוה"ד יצחק יונגר ויואב זטורסקי עלתה ללקוחותיהם 5,000 שקל. שתי ההחלטות ניתנו באותו יום (23.8.18) בבית המשפט העליון.

גנים מייצג את ספאלדין אל-סייד בסכסוך ארוך שנים נגד חברת הנסון, בטענה שסיפקה לו בטון באיכות ירודה ותקרת ביתו קרסה. למרות שמדובר היה בתביעה בת כמה מאות אלפי שקלים, הגיע התיק פעמיים לבית המשפט העליון. בפעם הראשונה הורה בית המשפט לאל-סייד להגיש תצהיר גילוי מסמכים, ובפעם השנייה ביטל את חיובה של הנסון לפצות אותו.

גנים פנה בשמו של אל-סייד לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש לבטל את שני פסקי הדין של העליון, שלטענתו ניתנו בחוסר סמכות. השופטת יעל בלכר דחתה על הסף את הבקשה, שכן אין לה כל עיגון בחוק. גנים ערער לבית המשפט העליון וביקש להורות למחוזי לדון לגופה בבקשה, אך השופט יצחק עמית דחה את הערעור תוך שהוא מתבטא בחריפות:

"התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נוגדת מושכלות יסוד במשפט, חסרת תוחלת, אינה מגלה עילה על פניה, ומוטב אילו לא הייתה מוגשת מלכתחילה, על אחת כמה וכמה ערעור סרק זה. לא בכדי המלצתי בחום למערער, במסגרת קדם ערעור שנערך בפני, לחזור בו מהערעור, ויש להצר על כך שלא שעה להמלצה זו".

לדברי עמית, גנים טען שפסק דינה של בלכר אבסורד - בעוד בקשתו-שלו היא האבסורדית: "לשיטתו של המערער, רשאי בית משפט השלום (גם בשבתו כבית המשפט לתביעות קטנות) או בית המשפט המחוזי, להכריז על בטלות פסקי דין שניתנו על-ידי בית המשפט העליון. בדרך זו, גם ניתן 'לפתוח' פסק דין חלוט פעם אחר פעם, בטענה כי בית המשפט שנתן את פסק הדין - ואין נפקה מינה אם מדובר בפסק דין של בית משפט השלום או המחוזי או העליון - שגה וחרג מסמכותו". הדרך היחידה היא לבקש משפט חוזר אזרחי - הליך נדיר ביותר.

עמית מוסיף: "ככל שעלה בידי לרדת לסוף דעתו של המערער, הרי שלשיטתו בית המשפט העליון אינו יכול לדון בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי כנגד החלטה של בית משפט מחוזי על החלטת ביניים של בית משפט השלום. טענה זו אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ועם פרקטיקה של עשרות שנות שיפוט. החלטה של בית משפט מחוזי הדוחה בקשת רשות ערעור מהווה החלטה אחרת שניתן להגיש עליה ערעור ברשות לבית המשפט העליון. בניגוד לפרשנותו התמוהה של המערער, הסעיף אך מנחה את בית המשפט מתי ליתן רשות ערעור מבלי להמתין להכרעה הסופית של פסק הדין". כאמור, אל-סייד חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.

בקשתם של יונגר וזטורסקי הוגשה בשמם של עו"ד דניאל אבידור וחברת רדמץ' אינטרנשיונל שבבעלותו נגד פסק בורר של עו"ד אהרון פולק ופסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת יהודית שבח). פולק דחה כמעט במלואה את תביעתו של אבידור נגד טל לביא בעקבות כשלונו של מיזם משותף לפלטפורמה אינטרנטית המאפשרת השמה מהירה ונגישה של שחקנים במועדוני ספורט. אבידור תבע 8.6-6.5 מיליון אירו, אך פולק זיכה אותו ב-380,000 אירו בלבד.

שבח דחתה את בקשתו של אבידור לבטל את פסק הבורר ושבח אף העירה: "את בקשת הביטול שהוגשה על-ידי המבקשים ניתן לכלול בקבוצת ההליכים המשפטיים שלא היה מקום להגישם מלכתחילה". השופט דוד מינץ דחה על הסף את בקשתו של אבידור לערער על פסק דינה של שבח, תוך שהוא מציין שיונגר וזטורסקי העלו בה בצורה פסולה טענות שלא העלו במחוזי.

לבסוף אומר מינץ: "נוכח אורכה של הבקשה, שאינו עולה בנסיבות העניין בקנה אחד עם תקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי (פסק הבוררות מחזיק 16 עמודים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי שמונה עמודים, בעוד הבקשה מתפרשת על פני 24 עמודים הכוללים כאמור נימוקים חדשים שלא הועלו בבקשת הביטול המקורית), המבקשים ישאו בהוצאות בסך של 5,000 שקל לטובת אוצר המדינה".