מנהיגי 28 מדינות האיחוד האירופי ייפגשו מחר (יום א', 25.11.18) בבריסל לחתימת ההסכם על פרישתה של בריטניה מן האיחוד. אולם עתידו של ההסכם מוטל בספק כבד, משום שכרגע יש בפרלמנט הבריטי רוב גדול נגדו.

הדרך לחתימת ההסכם נסללה היום (שבת, 24.11.18), לאחר שספרד הסירה את איומה להטיל עליו וטו; ההסכם מצריך את הסכמתן של כל מדינות האיחוד. ספרד דרשה להבהיר, כי הסכם סחר עתידי בין בריטניה לבין האיחוד לא יחול על גיברלטר - שגם לה יש דרישות לגביה. ראש ממשלתה, פדרו סנצ'ז, הודיע שקיבל ערובות מספקות מבריטניה בנושא זה.

הסכם הברקזיט כולל 585 עמודים ומאות פרטים טכניים על הדרך בה תפרוש בריטניה. נלוות אליו הצהרת מדיניות בת 26 עמודים, שאמנם אינה מחייבת מבחינה משפטית, אך היא הבסיס ליחסים העתידיים בין בריטניה לבין האיחוד. ההצהרה מבהירה למעשה, כי יחסיה של בריטניה עם היבשת לא יהיו טובים כמו בעת חברותה באיחוד, ויהיו דומים ליחסים שבין האיחוד לבין מדינות אחרות שאינן חברות בו. עם זאת, בריטניה נשארת חברה מרכזית בנאטו, כך שבתחום הביטחוני יימשך שיתוף הפעולה ההדוק שלה עם אירופה.

תאריך הפרישה הוא 29.3.19 - מועד בו תחל תקופת מעבר שתימשך עד 31.12.20. בתקופה זו בריטניה לא תשתתף בקבלת ההחלטות באיחוד, אך תהיה כפופה לנהליו ותמשיך ליהנות מן היתרונות של החברות בו. הניתוק בפועל יהיה ב-1.1.21 - אם כי שני נושאים מפתח עשויים להישאר פתוחים גם במועד זה: מעבר הסחורות בין אירלנד לבין צפון אירלנד וגישתם של דייגים מן היבשת לשוק הבריטי.

ההסכם והצהרת המדיניות יובאו לאישור הפרלמנט הבריטי בחודש הבא, כנראה סביב אמצע החודש. אם הם יאושרו, תציג בתחילת השנה הבאה ממשלתה של תרזה מיי את הצעת החוק ליישום הפרישה. אם הצעה זו תאושר, יהיה עליה לקבל את אישורו של הפרלמנט האירופי ברוב רגיל. לאחר מכן יידרש אישורה של מועצת אירופה, ברוב של לפחות 20 מדינות המייצגות 65% מאוכלוסיית האיחוד. כל אלו אמורים להתרחש לפני 29.3.19.

כאמור, התרחיש הסביר יותר כרגע הוא שהפרלמנט לא יאשר את ההסכם. הלייבור, הליברל-דמוקרטים, המפלגה הסקוטית הלאומית והמפלגה האירית היוניוניסטית כבר הודיעו שיצביעו נגד, וכך גם רבים מהשמרנים. חישוב של העיתון גארדיאן העלה, כי כל אלו יחדיו מובילים לרוב של שני שלישים נגד ההסכם. מיי ניצבת בפני התנגדות עזה משני הצדדים: תומכי הפרישה טוענים שההסכם משאיר את בריטניה ביחסים קרובים מדי עם אירופה, ומתנגדיה סבורים שהוא מחליש אותה לעומת המצב של החברות באיחוד.

מיי מצידה מקווה, כי המומנטום שייווצר עם ועידת הפסגה - כאשר בכירי אירופה ובראשם אנגלה מרקל ועמנואל מקרון חותמים על ההסכם - יוביל לשינוי בעמדתם של מספיק חברי פרלמנט כדי לאשר את ההסכם. עם זאת, לשמרנים לבדם יש רק 315 מבין 650 חברי הפרלמנט והממשלה נשענת על עשרת חברי המפלגה האירית, שכאמור מתנגדת להסכם. מסיבות טכניות שונות, מיי זקוקה ל-320 קולות - וההערכה היא שלפחות 70 מבין השמרנים יצביעו נגד.

במקרה כזה, יהיו לממשלה שלושה שבועות להציג תוכנית חדשה. מיי תנסה לשכנע את האיחוד לעשות ויתורים שיאפשרו לה להעביר את ההסכם, אך נכון לעכשיו - האיחוד הבהיר שלא יהיו ויתורים נוספים. אם לא יוצג הסכם מתוקן, עשויה בריטניה לפרוש ללא הסכם, דבר שעלול אותה לתוהו ובוהו ואת היבשת כולה לטלטלה כלכלית. בין היתר, קיים חשש כבד ממחסור מיידי בתרופות ובמזון בסיסי בבריטניה ומהפסקת תנועת המטוסים בינה לבין היבשת.

אפשרות נוספת היא הליכה לבחירות כלליות, שנה בלבד לאחר ש-מיי הקדימה את הבחירות וספגה מפלה בה איבדו השמרנים את הרוב בפרלמנט. בבחירות כאלו עלול לנצח הלייבור, בראשותו של ג'רמי קורבין האנטישמי ותומך הטרור. האפשרות הרחוקה ביותר היא קיומו של משאל עם נוסף על עצם הפרישה מהאיחוד. אותן ארבע אפשרויות קיימות גם במקרה שהפרלמנט יאשר את ההסכם אך לא את החוק ליישומו.