רשימה הכוללת רק שמות וכתובות דוא"ל מהווה מקור מידע, שעל שמירתו והשימוש בו חלים הכללים הקבועים בחוק - כגון האיסור להעביר אותו לאחר והחובה לעשות בו שימוש רק למטרות שלשמן נמסר המידע הכלול בו. זוהי עמדתה (יום ד', 28.11.18) של הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים.

החוק קובע, כי רשימה בה יש רק שמות, כתובות ודרכי התקשרות איננה מהווה מאגר מידע. אלא שלדעת הרשות, כתובת דוא"ל איננה רק דרך התקשרות, משום שבמקרים רבים ניתן ללמוד ממנה פרטים אישיים על בעליה. הרשות מביאה כדוגמה כתובת דוא"ל הכוללת מקום עבודה, כתובת דוא"ל המשותפת לבני זוג, כתובת המסתיימת במילים gaycenter, כתובת הפותחת במילה rabbi או אדם המזדהה בשם socialist.

עוד היא מציינת את הנוהג הרווח ולפיו כתובת הדוא"ל היא ססמת הזדהות באתרים שונים, "ומכאן שכתובת דוא"ל עשויה לשמש גם 'מפתח' המאפשר לזהות אדם בוודאות רבה ולקשר בין פרטי מידע שונים עליו שמוחזקים במאגרים שונים, אפילו כאשר אין רצף האותיות המרכיב אותה כולל כשלעצמו 'מידע' כהגדרתו בחוק".

הרשות ממשיכה ואומרת כי מסקנתה מתבקשת גם מפרשנות נכונה של החוק על-פי תכליתו. היא גם מוסיפה נימוק מעשי: "קשה להניח שברשותו של בעל עסק המבקש לשמור על קשר עם לקוחותיו הפעילים, יהיו רק שמותיהם וכתובות הדוא"ל שלהם, בלא שיחזיק בנתונים אישיים נוספים עליהם, כדוגמת נתוני גבייה, פרטי עסקות שחושפים מידע על הרגלי צריכה וכיוצא באלה".