ראש המועצה המקומית באר יעקב, ניסים גוזלן, פיטר עובד כנקמנות על כך שיצא נגד ידידו, ראש המועצה המקומית גדרה, יואל גמליאל. כך קובעת (יום ב', 19.3.19) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, אופירה דגן-טוכמכר.

יונתן צייקול הועסק בשנים 2010-2006 כרכז פרויקט מצילה (לצמצום אלימות בני נוער) במתנ"ס בגדרה. הוא פוטר בפברואר 2010 בנימוק שהפרויקט הסתיים, אך חודש לאחר מכן מונתה במקומו רינה קליר - מקורבת לגמליאל. במאי 2010 התקבל צייקול לעבודה בבאר יעקב כרכז נוער. בדצמבר 2014 התראיין צייקול לכתבה בערוץ 10 שעסקה בגמליאל, וטען שהוא פוטר כדי לפנות מקום לקליר. בפברואר 2015 נמסר לצייקול על פיטוריו כחלק מתוכנית התייעלות.

דגן-טוכמכר קבעה, כי בשני המקרים היו הפיטורים פסולים. היא קיבלה את גרסתו של צייקול, לפיה פיטוריו בגדרה נועדו לאפשר לגמליאל למנות את קליר במקומו, וכי הנימוק בדבר סיום פרויקט מצילה היה שקרי. לא הובאה כל ראיה ולפיה תפקודו המקצועי היה לקוי, אלא להפך. לפיכך חויבה מועצת גדרה לפצותו ב-35,000 שקל.

לגבי הפיטורים בבאר יעקב מזכירה דגן-טוכמכר: "'פיטורי התייעלות' כמו גם 'צמצומים' אינם בבחינת ביטויי קסם שיש בהם כדי לאיין שיקולים זרים או להפוך שיקולים זרים לשיקולים כשרים. גם כאשר נוצר צורך לצמצם את מצבת העובדים בגוף ציבורי, לכל עובד יש זכות כי המעסיק, כמו גם ועד העובדים, בבואם לקבוע את רשימת העובדים המפוטרים, ישקלו שיקולים עניינים בלבד, ויימנעו משיקולים זרים".

פיטוריו של צייקול נבעו משיקולים זרים - קובעת דכן-טוכמכר. לא הוצג קריטריון כללי שיצדיק את הכללתו ברשימת המפוטרים, הממונה עליו לא הבין מדוע יש לפטרו וימים אחדים לאחר פיטוריו פורסם מכרז למילוי התפקיד שמילא; טענות המועצה בנקודה אחרונה זו היו כוזבות, היא מציינת.

עוד מצטטת דגן-טוכמכר את השיחה שהתקיימה בין צייקול לבין יו"ר ועד עובדי המועצה, יוסי מעודה, בה אמר האחרון: "ראש המועצה החליט וזה מה שסוכם על-ידי כולם - שאתה הולך הביתה". מעודה הוסיף באותה שיחה, כי "יש פה דברים אחרים", "הכל עכשיו פה חשוד" ומדובר ב"פוליטיקה במיטבה". מעודה אף אמר, כי ייתכן מאוד שהפיטורים קשורים למועצת גדרה ולכך שהן גוזלן והן גמליאל חברים בליכוד.

לאור כל זאת, מסכמת דגן-טוכמכר, מועצת באר יעקב לא הוכיחה שפיטוריו של צייקול היו מטעמים ענייניים וללא קשר בהופעתו בערוץ 10, ולכן חייבה גם אותה בתשלום פיצוי בסך 35,000 שקל. שתי המועצות גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל כל אחת. בית הדין לא הטיל אחריות אישית על גמליאל וגוזלן, משום שהדבר אינו בסמכותו, אך הורה להעביר את פסק הדין למשרד הפנים כדי שיבחן האם לחייב אותם אישית בהחזרת הכספים לקופות המועצות. נציג הציבור אבינועם בן-יצחק הסכים עם דגן-טוכמכר.