הקו בין קבוצת רכישה לבין קבוצת רוכשים הוא עבה וברור, שכן קיימים מאפיינים חד-משמעיים המאפשרים להבדיל ביניהן. כך קובע (14.3.19) בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כוועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין.

לאבחנה בין שני סוגי הקבוצות יש משמעות מיסויית רבה. חברי קבוצת רכישה נחשבים שרוכשים זכויות בדירות מסוימות, ועל כן הם חייבים במס רכישה על שווי הדירה. לעומת זאת, רוכשים המשתייכים לאותה קבוצה אך אינם מוגדרים כקבוצת רכישה, חייבים במס רכישה רק על שווי הקרקע. לרוב, שווי הקרקע הוא כמחצית משווי הדירה המוגמרת.

סגן הנשיא, רון סוקול, אומר שבחמשת הערעורים שנדונו בפני הוועדה, ניתן לראות שורה של סימנים המלמדים שמדובר בקבוצות רוכשים ולא בקבוצות רכישה. החוזים ביניהם מסדירים בנייה משותפת, ולא בנייה הדדית; אין גורם שמוכר להם דירות מוגמרות, אלא הם בונים אותן יחדיו תוך ערבות הדדית (סממן מובהק של בנייה עצמית); חברי הוועד המפקח פועלים ללא תמורה; מוסדות הקבוצה הם המחליטים לגבי הקבלן והספקים; לא נקבעו מחירי הדירות. כל הסממנים מלמדים שהחוזים הם אמיתיים והם עוסקים ברכישת זכות במקרקעין ולא ברכישת דירה ספציפית.

עוד קובע סוקול, כי העובדה שאדם אחד (אייל פרידמן) עמד מאחורי ארגון חמש הקבוצות, אינה הופכת אותו לגורם מארגן כהגדרתו בקבוצת רכישה. מאחר שפרידמן עצמו הוא חבר בקבוצות, אין הוא גורם מארגן - החייב להיות חיצוני לקבוצת הרכישה. פרידמן גם אינו מקבל שכר תמורת הארגון, אלא תמורת השבחת הקרקעות עליהן ייבנו הפרויקטים.

חבר הוועדה, עו"ד נתן מולכו, הסכים עם סוקול והוסיף קווים מבדילים בין שני סוגי הקבוצות. הוא אומר, כי מערכת חוזית בין פרטים אינה הופכת אותם לקבוצת רכישה. לדעת מולכו, המאפיין החשוב ביותר של קבוצת רכישה הוא קיומו של גורם מארגן (היכול להיות חבר בעצמו בקבוצה), אשר בלעדיו לא יתממש הפרויקט. יש להוכיח שאותו גורם מארגן אחראי להכנת המסגרת החוזית ומקבל תמורה על כך. כוונת המחוקק לא הייתה להביא לכך שכל אדם המשביח את נכסו יהיה גורם מארגן, מדגיש מולכו.

רשות המיסים חויבה בהוצאות בסך 25,000 שקל. עו"ד חיים שטרן הסכים עם סוקול ומולכו. הרוכשים יוצגו בידי עו"ד יהושע גבעון, והרשות - בידי עו"ד רונית ליפשיץ.