שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, רומז שהוא מוכן לפתוח לדיון את זכות העמידה של עותרים ציבוריים בבג"ץ. מדובר באפשרות מהפכנית, העולה בקנה אחד עם עמדותיה של השרה היוצאת איילת שקד - שעמדה אשתקד מאחורי מינויו של שטיין לעליון.

מאז שנות ה-90, בעיקר תחת שרביטו של אהרן ברק, מאפשר בג"ץ לעותרים ציבוריים לפנות אליו בנושאים מגוונים בעלי השלכות רוחב לאומיות. זאת, בניגוד למדיניות הרגילה ובה רק מי שנפגע במישרין מצד שלטוני כזה או אחר, הוא שיכול לפנות נגדו לערכאות. בג"ץ סבור, כי יש חשיבות לכך שיוגשו עתירות בהן הנפגע-לכאורה הוא הציבור כולו או חלקים ממנו, גם אם אין נפגע ישיר היכול להגיש את העתירה.

עותרים ציבוריים עמדו מאחורי כמה מפסקי הדין הבולטים ביותר של בג"ץ בשנים האחרונות, עליהם נמנים גם כמה מהשנויים ביותר במחלוקת: מתווה הגז, גיוס החרדים, מס דירה שלישית, מינויי שרים, החקירות נגד בנימין נתניהו ועוד. המתנגדים לאקטיביזם השיפוטי טוענים, כי מדובר בתופעה שיצאה מכלל שליטה ומאפשרת לבג"ץ להתערב בכל נושא. מן העבר השני נטען, כי חשוב שתהיה אפשרות להעלות בפני בג"ץ סוגיות רוחב בעלות משמעות משפטית, חוקית וחוקתית הנוגעת לכלל.

שטיין קיבל (יום א', 12.5.19) לעיונו, כשופט תורן, עתירה של הקליניקות המשפטיות במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. העותרות מבקשות להורות לממשלה לקיים את הוראות חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, לכנס את ועדת השרים לנושא (שלדבריהן לא התכנסה אפילו פעם אחת בשבע השנים מאז נחקק החוק), לקיים בדיקות לגבי חברות זרות להן יש קשרים עם אירן ולמנוע מהן להשתתף במכרזים ממשלתיים.

העתירה מכוונת במיוחד נגד השתתפותן של חברות סיניות בפרויקטים רבים ובעלי חשיבות אסטרטגית, ובהם הרחבת נמלי חיפה ואשדוד, מערכות רכבת, תחנות כוח, מכרזים של חברת החשמל, מתקני התפלה, כבישים ועוד. הקליניקות מזכירות שחברות סיניות רכשו את תנובה ואת מכתשים-אגן (כיום: אדמה), ורק ברגע האחרון נמנעה מכירת כלל ביטוח לחברה סינית. לטענתן, מדובר במהלך אסטרטגי של ממשלת סין, כמותו היא נוקטת במדינות נוספות, ויש לראותו בחומרה יתרה לנוכח העובדה שסין היא שותף סחר מרכזי של אירן. למעשה, משמעות העתירה היא בקשה למנוע את השתתפותן של חברות סיניות במכרזים כאלו. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד אביעד הכהן ומשה יפה.

בהחלטה בת שורה וחצי, כתב אתמול שטיין: "לתגובת המשיבים שתתייחס, ככל שהמשיבים ימצאו לנכון, לזכות העמידה של העותרים, עד ליום 27.6.2019". שטיין למעשה מציע למדינה לטעון, כי לקליניקות אין זכות להגיש את העתירה כעותר ציבורי - ובכך לפתוח מחדש את הדיון על מעמדו של העותר הציבורי. גם אם המדינה תעלה טענה זו - אין כל ביטחון שהיא תתקבל על דעתו של ההרכב שידון בעתירה; הרוב המכריע של שופטי העליון תומכים בזכות עמידה נרחבת לעותר ציבורי. אולם עצם ההפניה של שטיין מלמדת שלפחות הוא מוכן לשנות את התפישה הקיימת.