"שומה עלינו לדבוק בכלל הנועל את שערי בג"ץ בפני עותר ציבורי אם עתירתו מעמידה לדיון אינטרסים אישיים של אנשים אחרים ואלו יכולים לעתור לבג"ץ בעצמם". כך אומר (יום ג', 11.6.19) שופט בית המשפט העליון,
אלכס שטיין.
שטיין מסכים עם גישתו של עמיתו, השופט
נעם סולברג, ולפיה "דיון בעתירתו של עותר כזה עלול לפגוע באינטרסים אישיים של אותם אנשים אחרים אשר בחרו, מטעמיהם, שלא לעתור לבג"ץ, ואף להביא לבזבוז זמן שיפוטי נוכח השקעתו בעותר הרב את ריבו של אחר להבדיל מעותר שבירור קבילתו דוחק".
הוא ממשיך ומצטט את סולברג: "אם לא נקפיד על זכות העמידה נימצא מקדימים את הטפל לעיקר, מעדיפים שמא על פני ברי, מקלקלים במקום לתקן. זכות העמידה, לא על-מנת להצר צעדיו של העותר הציבורי היא באה, אלא על-מנת להבטיח שהסוגיה שהוא מבקש להעלות תקבל את תשומת הלב השיפוטית הראויה לה, תתברר ותתלבן כדבעי". ושטיין מסיים: "הנני מצטרף לדברים אלה ללא כל הסתייגות; ומשעשיתי כן, לא נותר לי אלא לפנות לענייניהם של עותרים, מערערים, מבקשים ומשיבים אשר באו להלין בפנינו על קיפוח וכאב משל עצמם".
הדברים נאמרו בהחלטתו של בג"ץ לדחות עתירה בה נטען, כי לשכת עורכי הדין מצויה בניגוד עניינים בנוגע לבחינות ההסמכה של המקצוע. השופט
יצחק עמית דחה את העתירה לגופה, באומרו שבג"ץ כבר דחה מספר פעמים טענה זו, שכן ועדת הבחינות היא גוף עצמאי והלשכה מעניקה לה רק סיוע לוגיסטי. העותרים - ישראל שמיר, אברהם מוזס-כרמל ושושנה קדוש - אשר יוצגו בידי שני הראשונים, חויבו בהוצאות בסך 10,000 שקל. השופט
מני מזוז הסכים עם עמית.
בהסכימו עם עמית מציין שטיין, כי איש מבין העותרים אינו מתמחה או סטודנט למשפטים - ולכן אין להם זכות עמידה, בפרט כאשר כאמור ישנם אלפי מתמחים וסטודנטים היכולים לעתור בעצמם. את המדינה ייצג עו"ד אבי מיליקובסקי, ואת הלשכה - עו"ד מירית שלו.