מכון ויצמן ישלם לעיריית רחובות אגרת כבישים ומדרכות בסך 65 מיליון שקל ואגרת הנחת צינורות בסך 20 מיליון שקל. שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטיין, דחה את עתירתו של המכון נגד דרישות התשלום ששלחה לו העירייה בשנת 2012.

בנוגע לאגרת הכבישים והמדרכות קובע בורנשטיין (4.6.19), כי דרישתה של העירייה איננה עומדת בסתירה להסכמי הפשרה שנחתמו בשנת 1995 ובשנת 1997 בינה לבין המכון. חוק העזר העירוני מאפשר להטיל את האגרה על סלילת כבישים הגובלים בכל חלק משטחו של המכון, ולא רק על אלו הגובלים בטבעת החיצונית שלו. הסכמי הפשרה גם לא עסקו באגרת מדרכות, משום שזו לא הייתה קיימת בעת שנחתמו.

עוד אומר בורנשטיין, כי מדובר בעבודות סלילה משמעותיות - בעיקר ברחוב הרצל - ולא בשיפוצים בלבד, כפי שטען המכון. העובדה שמדי יום נכנסות למכון 5,300 מכוניות, מלמדת עד כמה הוא נהנה מתשתית הכבישים העירונית. העובדה שהוא הקים תשתית כבישים פנימית נרחבת, אינה פוטרת אותו מלתרום את חלקו במימון התשתית העירונית. ואילו חוסר הפירוט המספק שבדרישת התשלום ששלחה העירייה, אינו מהווה עילה לביטולה.

בנוגע לאגרת הצינורות מקבל בורנשטיין את טענתה העובדתית של העירייה, לפיה מאז שנת 2007 משתמש המכון בכמויות גדולות מאוד של מים מהמערכת העירונית, ולא רק בבארות שבשטחו כפי שטען. המכון לא סתר את הנתונים שהציגה העירייה בנושא זה, מציין בורנשטיין. עובדות אלו מצדיקות את חיובו באגרת צינורות.

בורנשטיין דחה את טענת המכון, לפיה דרישות התשלום התיישנו - שכן העירייה ניהלה מגעים עם המכון לאורך השנים. הוא גם אינו מקבל ברמה העובדתית את הטענות נגד תחשיב האגרות. מכון ויצמן חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את המכון ייצגה עו"ד רוית ברעם-מזור, ואת העירייה - עוה"ד שמואל לנקרי וסיגל מאיו-כהן.