בית הדין הארצי לעבודה קובע, כי הלל קוברינסקי - ראש מטה יש עתיד, ממייסדי המפלגה ובכיריה - נושא באחריות פלילית להעסקתה של עובדת זרה בלתי חוקית בביתו בשנת 2010. קוברינסקי - תת-אלוף במילואים ויזם היי-טק מצליח (הקים את חברת התוכנה אינטרוויז ומכר אותה ל-AT&T ב-121 מיליון דולר) - ניסה להטיל את האחריות להעסקת העובדת על אשתו, אורלי קוברינסקי.

פסק הדין מעלה תמיהות על יחס מיוחד לכאורה שקיבל קוברינסקי - תחילה מבית הדין האיזורי בתל אביב, אשר נמנע מהרשעתו למרות שלא ביקש זאת; ולאחר מכן מבית הדין הארצי, אשר בצורה יוצאת דופן קבע שיש להרשיעו - ואז הציע למדינה להימנע מכך.

העובדת הזרה, אזרחית הפיליפינים, נתפסה בווילה של בני הזוג בסביון בשנת 2010. בווילה זו התקיימה השנה הפגישה המכרעת, בה סיכמו יאיר לפיד ובני גנץ על הקמת כחול-לבן. בני הזוג הועמדו לדין בשנת 2013, ושניהם טענו שהעסקת העובדת הייתה באחריותה של אורלי. הלל טען, כי ראה את העובדת פעמים בודדת ואשתו הבטיחה לו ש"הכל בסדר".

בפסק הדין נקבע, כי העובדת הועסקה בבית קוברינסקי במשך שנתיים ימים אחדים בשבוע, ולנה בו בעיקר כאשר הלל שהה בחו"ל או בשירות מילואים. בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (השופטת אופירה דגן-טוכמכר) הרשיעה את אורלי וקנס אותה ב-10,000 שקל; הלל נדון לקנס על תנאי בסך 58,000 שקל ללא הרשעה.

שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי, אשר דחה (11.7.19) את ערעורם של בני הזוג וקיבל את ערעורה של המדינה - אם כי בצורה מסויגת ויוצאת דופן, כפי שיתואר בהמשך. בני הזוג לא חלקו על הממצאים העובדתיים, שכן העובדת נתפסה בווילה והם הודו שהעסיקו אותה, אך טענו שיש לזכותם מטעמים משפטיים: פגמים שנפלו בחיפוש שערכו חוקרי משרד הכלכלה בווילה כאשר נעדרו ממנה, והבטחתו של אחד החוקרים לפיה העניין יסתיים בקנס מינהלי.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה אומרת, כי התנהגותם של החוקרים אינה נקייה מספקות, אך הודאתם של בני הזוג מספיקה כדי להרשיע אותם ולכן אין צורך לקבוע האם לפסול את הראיות שהתגלו בחיפוש. היא דוחה את הטענה לגבי ההבטחה באומרה, כי הוא לא היה מוסמך לתת הבטחה זו ולכן אין צורך לקיים אותה, וכי העמדתם לדין של השניים בנסיבות אלו אינה מצדיקה הגנה מן הצדק.

עוד אומרת דוידוב-מוטולה, כי בית הדין האיזורי השתכנע בצדק שגם הלל אחראי לעבירה. "גם אם המערער היה מעורב פחות בהעסקתה של העובדת - לא עלה בידו לסתור את החזקה לפיה היה אף הוא 'מעסיק' של העובדת שהועסקה בביתו, ובהתאם קבע בית הדין האיזורי כי התקיימו לגביו רכיביה העובדתיים של העבירה. קביעה זו תואמת את ההלכה הפסוקה ואת נסיבות המקרה כפי העולות מהראיות שהוצגו בפני בית הדין".

הלל חטא בעצימת עיניים, ממשיכה דוידוב-מוטולה: "המערער הודה בחקירתו ברשות האוכלוסין וההגירה וכן בבית הדין כי ידע שהעובדת מועסקת בביתו, מבלי שניסה לטעון כי ביצע בירור עצמאי לגבי מעמדה. במקום זאת הסתפק בהפניית שאלה כוללנית לרעייתו, ובתשובה לקונית בלבד לפיה 'הכל בסדר', הא ותו לא. בירור זה בוודאי אינו הבירור הממצה הנדרש, וכבר נקבע כי אימוץ גישת המערער, לפיה 'ניתן להסתפק בבירור שטחי המניח את דעתו של המעסיק בלבד בטרם העסקת עובד זר, עלול לרוקן מתוכן את חובת הבירור שנקבעה בפסיקה, כך שנאשמים יוכלו להיתלות בבירור בלתי-ממצה על-מנת לחמוק מהתקיימות היסוד הנפשי בעניינם'".

החלטתו של האיזורי שלא להרשיע את הלל, ממשיכה דוידוב-מוטולה, נעשתה תוך חריגה מכללי הדיון: "המערער כלל לא ביקש זאת; לצדדים לא התאפשר להעלות טיעוניהם בקשר לכך; ואף לא ניתנה להם ההזדמנות להציג בפני בית הדין ראיות רלוונטיות, לרבות בדבר הנזק הקונקרטי שעלול להיגרם למערער כתוצאה מהרשעה פלילית והיחס בין אותו נזק לבין האינטרס הציבורי". בשל כך, הדרך הפורמלית היא להרשיע אותו ולהחזיר את התיק לאיזורי כדי שיגזור את עונשו.

ואולם, ממשיכה דוידוב-מוטולה, ראוי שהמדינה תשקול האם להסכים כעת להימנעות מהרשעתו של הלל, וזאת בשל הליקויים שנפלו בחיפוש ובהתנהלות הרשויות לאורך הטיפול בתיק, ומשום שהחזרת התיק בשנת 2019 בשל עבירה משנת 2010 היא עינוי דין. היא הורתה למדינה להודיע בתוך 21 יום האם היא מסכימה לכך; נכון להיום (28.7.19), לא נמסרה הודעה כזאת.

השופטים מיכה שפיצר ורועי פוליאק הסכימו עם דוידוב-מוטולה. את קוברינסקי ייצגו עוה"ד שרון קינן ומורן ממליה, ואת המדינה - עוה"ד עדי צימרמן, ענבר סהראי וענת שמעוני.