היומון הלונדוני "אל-חיאת" פרסם סקירה שהכין ראש הדסק הסורי בעיתון, אברהים חמידי, על "מילון התקשורת הסורי הרשמי". במסגרת הכתבה סיפרו עיתונאים וגורמים בכירים בתקשורת הסורית על הטרמינולוגיה בה משתמשת העיתונות הסורית ועל המתרחש מאחורי הקלעים שלה. הדברים תורגמו על-ידי מכון ממר"י [
www.memri.co.il]
"במדינה בה העיתונות נמצאת תחת שליטה של הממשלה", אומר הוגה הדעות צאדק ג'לאל אל-עט'ם, "מפתח הקורא מיומנות מיוחדת לפענוח רמזים [מתוך הטקסט]: האם נעשה או לא נעשה שימוש במלה או בערך מסוים? כדי להבין מה קורה אנו נאלצים לפענח רמזים ולהסיק מסקנות מהשימוש או מאי-השימוש [במלים] או מאופן השימוש בהן, שכן השימוש בהן אינו תמים".
ד"ר פאיז אל-צאיע', לשעבר מנכ"ל סוכנות הידיעות הסורית והרשות הכללית לרדיו ולטלוויזיה, מבהיר: "הנשיא בשאר אסד אינו רואה בעין יפה את [הסגנון] הפומפוזי ו[מעדיף] את השפה הריאליסטית המתחדשת, המתאימה להתחדשות הסורית, ללא הפומפוזיות אשר אפיינה עיתונאים סורים בעבר".
השיח הפוליטי:
עצם נוכחותם של המושגים ותדירותם מצביעים על עמדה פוליטית מסוימת. כך נעלמו בשנים האחרונות המושגים 'אימפריאליזם', 'ריאקציה' ו'היגררות', ואת מקומם תפסו 'הגמוניה' ו'גלובליזציה'. 'החברה האזרחית' החליפה את 'חברת הקִדמה והסוציאליזם'. לאחר בחירתו של בשאר אסד לנשיא ודבריו על 'הדעה והדעה הנגדית' חדרו לאמצעי התקשורת המושגים 'שינוי פוליטי כלכלי ואדמיניסטרטיבי ו'רפורמה'.
העורך הראשי של היומון "תשרין", ח'לף אל-ג'ראד, רומז כי ישנה 'הוראה שבע"פ' שלא להשתמש באופן תכוף מדי במונח 'תוכנית הרפורמה והחידוש', כדי שהשימוש בו יישאר מציאותי והגיוני.
מנכ"ל סוכנות הידיעות הסורית, ע'אזי דיב, מגלה: "אנו משתמשים במונח הזה ['שינוי'] בצורה מבוקרת, כדי שלא יעלה בכל פעם שרוצים לציין את בנייתה של סוריה המודרנית".
בשלוש השנים האחרונות העלו אנשי אופוזיציה את המושג 'חברה אזרחית' בעיתונות הערבית שמחוץ לסוריה, אך העיתונות הסורית הרשמית הקפידה שלא להשתמש בו.
ח'לף אל-ג'ראד מגיב: "אין לי התנגדות לשימוש במונח הזה כמו בשאר מדינות העולם, אך אני מתנגד לשימוש בו [לצורכי] אופוזיציה פוליטית". שאר עורכי העיתונים הסכימו אתו, מלבד עורך "אל-ת'ורה" המנוח, מחמוד סלאמה, אשר פתח לפני ארבע שנים את שערי היומון בפני אנשי אופוזיציה.
המילון הפוליטי הפנימי [של התקשורת הסורית] אינו כולל התייחסויות עדתיות. אל-ג'ראד מסרב להתייחס לכל 'ביטוי עדתי' ומבהיר: "אין זה בגלל הכוונה רשמית אלא מכיוון שכך התחנכנו... אני מנסה להתמקד באחדות הלאומית בשל הלחצים הבלתי פוסקים שמופעלים על סוריה".
טרמינולוגית הסכסוך הערבי-ישראלי
בעשורים הקודמים נחשב השימוש בשם 'ישראל' בשיח הפוליטי כבגידה, ובמקומו היו נהוגים המונחים 'הישות הציונית', 'הכנופיות הציוניות' או 'האויב הציוני'. כאשר יצאה לדרך ועידת מדריד ב-1991 הפכו המונחים למציאותיים יותר. התקשורת הרשמית השתמשה בסיסמה 'שלום צודק וכולל', תוך השמטת המלה 'בר קיימא'.
באמצע שנות התשעים השתנה השיח התקשורתי. הטלוויזיה הרשמית החלה להציג בכירים ישראלים ואת רה"מ הישראלי, יצחק רבין, כשהוא מחייך. רחובות סוריה התמלאו בשלטי חוצות כמו: 'השלום הוא הבחירה האסטרטגית של סוריה', 'נלחמים בכבוד, מנהלים מו"מ בכבוד, עושים שלום בכבוד', 'רוצים בשלום צודק וכולל', ו'אסד - גיבור המלחמה והשלום'. אך כיום התמונה התקשורתית שונה. דיב: "כיצד אנו יכולים להכין את אנשינו לקראת עניין שאינו בא בחשבון כלל, מכיוון ששליטי ישראל אינם מתעניינים כלל בשלום?".
המושג 'השלום - בחירה של אמיצים', שעלה בתחילת שנות התשעים, דעך מכיוון שהוא אומץ על-ידי יאסר ערפאת לאחר חתימת הסכמי אוסלו, אשר בעיני הסורים כללו 'ויתורים מפליגים'. התקשורת הסורית הרשמית מכנה אותם 'תוכנית הסדר' ולא 'הסדר שלום' וכך גם את תכניות השלום האחרות - של טנט, של מיטשל ומפת הדרכים, אשר מכונה 'נייר' או 'תכנית'.
לאחר עלייתו של אריאל שרון לראשות הממשלה [עלה השימוש במונח] 'טרור מדינתי'. התואר 'מר' אינו מוצמד לשמו או לשמות חבריו. 'שר הביטחון' הישראלי מכונה 'שר המלחמה', וישראל מכונה בתואר 'אויב', בהיותה עדיין כובשת את הגולן הסורי.
בעשור האחרון החליף המונח 'מו"מ' את המלה 'עימות' והמלה 'שלום' החליפה את המלה 'מלחמה'... המונח 'התנגדות' החליף את המונח 'מאבק מזוין'. 'תנועת ההתנגדות האסלאמית' (חמאס) מוצגת כ'תנועת החמאס' או כ'התנגדות הלאומית', ללא המלה 'אסלאמית', וכך גם ה'ג'יהאד האסלאמי', זאת, כדברי ע'אזי דיב, מכיוון ש"המאבק הנו בין כל הערבים לבין ישראל".
מהדי דח'ל אללה, עורך היומון "אל-בעת'", אומר: "לא ייתכן שנאמר 'פעולות התאבדות'. אנו אומרים 'מסירת נפש' או 'גבורה'". דיב מעדיף את המונח 'מסירת נפש', מכיוון ש"מבצעי הפעולות האלה עושים זאת מתוך מניע דתי וסבורים כי הם יגיעו לגן העדן וכי הם חללים. המונח 'פעולת גבורה' הוא חילוני".
ישראל מוכנה - הישות הציונית
התקשורת הסורית הצליחה לבסס את המונחים 'פיקדון רבין', 'קו הארבעה ביוני 1967' ו'הבסיס של מדריד'. ההסברה הרשמית הביסה מושגים עוינים כמו 'ויתורים', 'כניעה' ו'נסיגה', אשר הוחלפו ב'גמישות' וב'יוזמה'.
האם יש בכך הכרה לשונית בקיומה של ישראל? אומר דח'ל אללה: "אנו משתמשים במלה 'ישראל' במסגרת מו"מ בחסות בינלאומית, אך אנו אומרים 'הישות הציונית' ו'טרור מדינתי', כאשר אנו מדברים על פעולותיה של ישראל. [בהקשר אחר:] דמשק לא הכירה במדינות ברה"מ לשעבר, אף על-פי שקיימנו אִתן קשרים, אלא רק אחרי שמוסקבה עצמה עשתה זאת".
המחשבים במערכת היומון "תשרין" מתוכנתים כך שיכניסו את השם 'ישראל' לתוך מרכאות באופן אוטומטי. העורך אל-ג'ראד: "אני רואה בישראל יישות גזלנית, המתקיימת על אדמתו של העם הפלשתיני. אינני מסכים לשימוש חופשי [במלים] שיש בו משום נרמול או שיתוף פעולה עם ישראל".
אל-צאיע' מציין כי השימוש במונח 'מתנחלים' [מֻסְתַוְטִנוּן] מצביע על כך שהללו גרים על אדמה שהיא מולדת [וַטַן] של אחרים. יחד עם זאת הוא מייעץ לתקשורת הממלכתית [הסורית] לחזור לשימוש במונח 'מתיישבים אימפריאליסטים' [מֻסְתַעְמִרוּן], שהיה נהוג בשנות החמישים והששים.
אל-ג'ראד אוסר על השימוש במונחים 'פריסה מחדש' או 'היערכות מחדש' [של ישראל]. "אנו קוראים לזה 'תזוזה של כוחות', מכיוון שהדבר קורה במסגרת [המשך קיומו של] הכיבוש". דיב אוסר על השימוש במונחים 'אלימות דו-צדדית' ו'הפסקת אש בין הישראלים לפלשתינים', שכן "אין [בנושא זה] שני צדדים, ישראלי ופלסטיני".
כל גורמי התקשורת מסכימים על המונח 'גדר ההפרדה הגזענית', מכיוון שהיא מפרידה בין העם הפלסטיני לבין הישראלי. אל-ג'ראד: "איננו אומרים 'העם הציוני', שכן הציונות היא [רק] אידיאולוגיה...". התקשורת הסורית אינה אומרת 'ערביי ישראל' אלא 'ערביי 1948' או 'הפלשתינים של 1948', מכיוון שהם אינם 'שייכים לישראל'.
התקשורת הרשמית הסורית אינה מדווחת על ההתערבות הסורית בענייני הפנים של לבנון, אך מציינת את 'יחסי האחווה' בין השתיים בעקבות החתימה על 'הסכם שיתוף הפעולה, האחווה והתיאום' מ-1991. כמו כן מודגשים 'האחדות הלאומית', 'ההסכמה הלבנונית' ו'התפקיד הערבי של לבנון'. ארגון ה'חזבאללה' אינו מוזכר בשמו אלא לרוב בכינוי 'ההתנגדות הלאומית הלבנונית'.
אצל הסורים - בגדד מעולם לא נפלה בידי האמריקנים
משקיפים רבים ציינו את מבוכתה של התקשורת הרשמית בעקבות נפילת בגדאד באפריל 2003. [באותו יום] שידרה הטלויזיה הרשמית במשך זמן רב תמונות של אתרי תיירות סורים בליווי מוזיקה קלאסית. "תשרין" כתב על 'אנרכיה וערפול' בבגדד, אף על-פי שבגדד נפלה כבר בבוקר אותו היום.
בכיר בתקשורת הסורית אומר: "הדבר נבע מכך שכלי התקשורת בסוריה לא ידעו מה קורה, ומכך שכל הערבים הופתעו מהמהירות בה נפלה בגדאד. אנו, כאנשי תקשורת, דיברנו על הדרך להגיב. הוסכם כי נצטט את סוכנויות הידיעות ולא נביע דעה".
המילון [התקשורתי הסורי] מדגיש את 'אחדות אדמתה ועמה של עירק', 'עצמאותה של עירק וריבונותה' ו'ריבונותו של העם העירקי' וחוזר על 'סיום הכבוש' ועל 'ההתנגדות העירקית' מבלי לסווג אותה מבחינה עדתית. דח'ל אללה: "איננו מציינים את המושגים 'שיעים', 'כורדים' ו'סונים' אלא מציגים את האחדות הלאומית העיראקית". דיב: "סאנ"א, ובעקבותיה שאר כלי התקשורת, אינה רואה בעיה בציון המלה 'כורדים', כאשר מדברים על אישים בצפון עירק.
בדרום מדברים על 'אנשי דת', מבלי לציין את שיוכם לשיעה". אשר לארה"ב אומר אל-ג'ראד: "אין כל רע במושג 'כוחות הכיבוש', מכיוון ש[גם] החלטות מועצת הביטחון רואות בכוחות הקואליציה 'כיבוש'".
המותר והאסור בשימוש המונחים בתקשורת הסורית:
נוסח שגוי נוסח נכון
- אינתיפאדה הפרות סדר
- העם הפלשתיני פלשתינים
- מעצר אזרחים פלשתינים מעצר פלשתינים
- האדמות הפלשתיניות הכבושות השטחים
- האדמות הפלסטיניות הכבושות יהודה שומרון והרצועה
- הפשתינים באדמות הכבושות של 1948 ערביי ישראל
- הסלמה צבאית ישראלית שימוש מוגזם בכח
- מצור סגר
- הפגנות מהומות
- פעולות אלימות / טרור התנגדות
- פגיעה בביטחון יציאה של אזרחים נגד כוחות הכיבוש
- משתפי פעולה סוכנים
- מעבר קרני מעבר אל-מנטאר
- צומת נצרים צומת אל-שהדאא'
- מעבר ארז מעבר בית חאנון
- הר דב חוות שבעא הלבנוניות הכבושות
- כותל הדמעות קיר אל-בֻראק
- הר חומה הר אבו ע'נים
- נמל תעופה בן גוריון נמל תעופה לוד
- מזרח ירושלים ירושלים הכבושה
- עירית ירושלים מה שמכונה עירית ירושלים
- הר הבית הקדוש אל-חרם אל-קדסי
- הרובע היהודי בירושלים חארת אל-שרף
- שכונת גילה ההתנחלות גילה
מערת המכפלה אל-חרם אל-אבראהימי הקדוש
- קבר רחל מסגד בלאל
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
