יובל כאהן, שהיה ראש המכינה הקדם-צבאית "בני ציון" בתל אביב, ואביב ברדיצ'ב, שהיה מנהל התוכנית החינוכית של המכינה (ולמעשה המנהל שלה), מואשמים בהמתה בקלות דעת וגרימת חבלה חמורה. זאת, בעקבות אסון נחל צפית באפריל אשתקד, בו נספו עשרה בני נוער. העונש המירבי על המתה בקלות דעת הוא 12 שנות מאסר. כתב האישום נגדם הוגש (יום ב', 28.10.19) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המדינה טוענת, כי כאהן וברדיצ'ב החליטו לקיים את הטיול בנחל, למרות שהיה ברור להם, כי קיימת סכנה ברורה ומיידית של שיטפון קטלני. השניים קיבלו התרעות חוזרות ונשנות לפני הטיול ובמהלכו, אך אפשרו לנערים להיכנס לאפיק הנחל, "וזאת כאשר הם נוטלים סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאות הקשות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנוע אותן". כתוצאה מהשיטפון, מצאו את מותם שמונה מהמועמדים למכינה ושתי חניכות: אגם לוי, אילן בר שלום, אלה אור, גלי בללי, מעין ברהום, צור אלפי, רומי כהן, שני שמיר, יעל סדן ועדי רענן ז"ל. שני מועמדים נוספים סבלו חבלות חמורות.

בין ההתרעות והאזהרות המועלות בכתב האישום: כאהן ידע על ביטול הטיולים של משרד החינוך באזור בשל החשש מהשטפונות, אך הוא הגיב בכתב על הודעה זו: "זה ממש לא מעניין". השניים ידעו, כי לדעת סגן מפקד יחידת חילוץ ערבה, צביקה דור (אביה של מדריכה במכינה), "כדאי לוותר הפעם. האירוע יהיה חריג ושונה ממה שאנו מכירים. אל תקחו צ'אנסים", אולם הם התעלמו מעמדתו.

נועם דור, מדריכה במכינה שהייתה אחראית על הכנת הטיול, הפצירה בשניים בימים שלפני האסון, שלא לקיים את הטיול משום שהיא מפחדת משיטפון, אולם הנאשמים התעלמו מאזהרותיה ומחששותיה. כאהן כתב בקבוצת ווטסאפ של צוות הטיול, כי "הדבר היחיד שיכול לקרות זה שלא ייצאו לטיול ולא יראו שיטפון". השניים קיבלו גם תחזית של חברת מטאו-טק, שעבדה עבור המכינה, לפיה ביום הטיול קיים חשש כבד לשיטפונות בנחלי האזור, אולם הם התעלמו ממידע זה והתעקשו לקיים את הטיול כסדרו. המדינה מציינת, כי כאהן עצמו הוציא שנה לפני האסון הנחיות בטיחות, שאמורות היו להביא לביטול הטיול.

על-פי כתב האישום, מספר ימים לפני הטיול החליט צוות הגיוס של המכינה לדחות את טיול הגיבוש. כאהן לא היה מרוצה מהחלטה זו ובמקום לבטל את הטיול, ביקש שהחניכים יביאו ציוד לגשם, יצטיידו ביריעות, אוהלים וביגוד יבש, שלח הודעות מרגיעות בקבוצה המתעלמות מהסכנה הצפויה, ובהן כתב: "מקסימום יראו שיטפון בצאלים שזה אחלה". בהודעה אחרת אמר כאהן, כי אם יהיה יילכדו בשיטפון - יהיה על החניכים להמתין שש שעות, "לפתוח אוהלים וליהנות מהשיטפון".

עוד נאמר בכתב האישום, כי הטיול המקורי תוכנן לנחל צאלים, ואולם בשל סגירת מסלול ההגעה לנחל זה, החליט ברדיצ'ב לשנות את מסלול הטיול לנחל תמר ונחל צפית, הגם שכל ההתרעות בדבר החשש משיטפונות התייחסו גם לאזור בו מצויים נחלים אלו. הטיול תוכנן לנחלים אלו למרות שברדיצ'ב מעולם לא טייל בהם ולא הכיר את התוואי שלהם, למרות שאיש מהמטיילים לא ערך טיול הכנה כלשהו, ואף על-פי שבערב האסון קיבל תחזית מזג אוויר, לפיה קיימת סכנת שטפונות בנחלי האזור.

בבוקר יום האסון, ממשיכה המדינה, קיבל ברדיצ'ב ממקורות שונים התרעות בדבר החשש לירידת גשמים והיווצרות שיטפונות באזור הטיול. חברת מטאו-טק מסרה באותו בוקר, כי לנוכח התחזית, "זה לא יום לפעילות בחוץ". למרות זאת, בשום שלב, ברדיצ'ב לא פעל לביטול הטיול אלא הנחה להמשיך אותו כסדרו. ואילו כאהן לא עשה מאומה כדי למנוע את המשכו של הטיול, למרות ההתרעות והאזהרות מפני סכנת השיטפונות ולמרות שהוא עצמו התייחס אליה, סכנה אשר תוארה בחלק מההתכתבויות בין חברי הקבוצה כ"סכנת מוות".

זמן קצר מאוד לפני שהקבוצה נכנסה לתוך ערוץ נחל צפית, קיבל ברדיצ'ב התרעה ממוקדת, ולפיה החל לרדת גשם באגן הניקוז של נחל זה. במקום להפסיק את הטיול בשל כך, הוא הנחה את החניכים להמשיך להיכנס לנחל. גם כאהן, שקיבל אף הוא מידע בזמן אמת על ירידת הגשמים באגן הניקוז של הנחל והסכנה הצפויה לחניכים עקב כך, לא עשה מאומה כדי להפסיק את הטיול - טוענת הפרקליטות. כתב האישום הוגש באמצעות עוה"ד ואדים סיגל ודרור שטורק.