הורוביץ: "עיתוי החיסול - פוליטי"

אמירות ופרשנויות שניתן למצוא כיום בערוצי השיח התקשורתי המרובים, מגוונים ביותר ונעים בין דברי טעם להבלים. נפח ה"יצירות" עוסק מטבע הדברים בבחירות שהיו, ובאלה שאולי יהיו בעוד זמן לא רב. אחד הכותבים שמצליח להפתיעני לעיתים קרובות, הוא יצחק בן-נר, שכותב במדור ה"דעות" של מעריב. הפתעות אלו מאופיינות בכך שלעיתים נדירות אני מצליח לקשר בין דבריו לבין העובדות. ההטיה הנרטיבית שסביבה הוא כורך את העולם הפוליטי, כביכול, שעליו הוא כותב, הופכת אותו לסוכן נאמן של עולם המציאות המומצאת (fake news).

שניהם היו ראשי ממשלה בישראל. שניהם כיהנו תקופות קצרות יחסית ושניהם סיימו את כהונתם באופן מביש. אהוד ואהוד, ברק ואולמרט. אין ספק, השניים מוכשרים, לשניהם פה גדול, דיבורם רהוט, נואמים היטב. לראשון רקורד צבאי מפואר, אבל רקורד פוליטי מפוקפק. השני כל כולו פוליטיקה ממלכתית ועירונית, פוליטיקאי בנו של פוליטיקאי, ונא לא להזכיר לו את שירותו הצבאי העלוב. ושניהם היו נכונים לנקוט כל צעד, לעשות כל ויתור, ובלבד שיגיעו למרום הפירמידה. תאוות השלטון שלהם בלתי נדלית.

יו"ר ש"ס, השר אריה דרעי, הבטיח ליו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ, כי יערוב לקיום הסכם הרוטציה בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבין גנץ אם תקום ממשלת אחדות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר כי מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה ממשלה התלויה במפלגות הערביות. בנאום (יום ב', 11.11.19) בוועידת החינוך הלאומית של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא בשיתוף עיתון מקור ראשון, אמר נתניהו: "הקב"ה וההיסטוריה נתנו לנו הזדמנות נוספת. אני מתייחס בחרדת קודש אל הפיקדון שנמסר לי - הנהגת המדינה".