חוקרי מח"ש עיינו שלא כדין בפלאפונים של רונאל פישר ועוזרתו ע"י. לאחר מכן הם ניסו להכשיר פעולה בלתי חוקית זו על-ידי איתור מילות חיפוש (במסגרת החיפוש המאושר) שלא יכלו לדעת עליהן בלא עיון שכזה. כך טוען (יום ב', 18.11.19) סניגורו של פישר, עו"ד עמית בר, בחקירה הנגדית של איש מח"ש, אלון שפיצר, שטיפל בפלאפונים של החשודים בפרשה. "צוות החקירה נחשף למידע מעבר למה שאישר בית המשפט", הוסיף בר.

כאשר נתפסו הפלאפונים של פישר וע"י, התעוררה שאלת חיסיון עו"ד-לקוח לגבי החומרים שהיו בהם. השופטת חגית מאק-קלמנוביץ קבעה, כי החוקרים רשאים לחפש בפלאפונים על-פי מילות חיפוש שיבחרו בעצמם על-פי תוצרי החקירה, בליווי נציג לשכת עורכי הדין. לאחר מכן היה עליהם להדפיס את תוצרי החיפוש - בלא לעיין בהם - ולהציגם לשופט שמואל הרבסט, אשר קבע אלו נהנים מחיסיון ואלו יכולים לשמש את החוקרים. טענתו של בר היא, שהחוקרים עיינו בתוצרי החיפוש לפני שקיבלו את אישורו של הרבסט.

שפיצר השיב, כי אינו זוכר, משום שקיבל רשימת מילות חיפוש מעמיתיו, אך התסריט של עיון מוקדם נראה לו בלתי הגיוני. לדבריו, את התשובה עשוי לתת דובי שרצר, מי שעמד בראש החקירה בפרשה. "לא הייתי שולל שהסתכלנו [בתוצרי הפלאפונים] בנישה שבין ערן מלכה לבין ע"י", הוסיף. המדינה טרם הודיעה האם תביא את שרצר לעדות, למרות הטענות הרבות של ההגנה על האופן בו נוהלה החקירה.

בר שאל את שפיצר על דבריו למלכה, ולפיהם קיבל מחברת גוגל נתונים על תיבת הדוא"ל "אלפוניו 7" ששימשה אותו לקשר עם ע"י ולהעברת מידע משטרתי חסוי - אותה כלל לא בדקו החוקרים, למרות שמלכה העמיד אותם על מהותה. שפיצר השיב, כי החוקרים לא פנו לגוגל, וכי היה זה תרגיל חקירה לגיטימי. בר תהה, מדוע שפיצר לא ביקש ממלכה את קוד הכניסה לתיבה זו. שפיצר השיב, כי לא ידע באותה נקודת זמן שיש עניין להיכנס אליה.

בר: "עברו כמה ימים, ערן כבר מדבר, אתה איש הסייבר - למה לא שאלת?". שפיצר: "מעלי יש ראש צוות חקירה מאוד מנוסה [שרצר] וחוקר מאוד מנוסה [דרור תא-שמע]. איש מהם לא אמר לי: תנער את ערן עד שהוא יתן לך את הססמה. אני לא יכול להגיד לך למה לא שאלתי את זה". בר: "ההסבר היחיד הוא שמישהו הנחה אותך לא לשאול". שפיצר: "מגוחך לגמרי. לא הייתה שום הנחיה לא לשאול".

טענת ההגנה היא, שהחוקרים כלל לא בדקו תיבה זו, מחשש שימצאו ראיות שיסתרו את התיאוריה שלהם. שפיצר: "אם היינו מחליטים לא לחקור - היה איזשהו זכרון דברים. היו עוד כמה זוגות עיניים שאולי היה צריכות לשים לב לזה. זה המצב". בר: "אני רוצה לדעת למה". שפיצר: "אני לא יודע. זה שאתה אומר שאמרנו לנו להעלים - זה קשקוש גמור. תזמן את האנשים שניהלו את המחלקה ותשאל אותם". הוא הזכיר בהקשר זה את אורי כרמל ומשה סעדה, שהיו מנהל מח"ש וסגנו.

התובע, עו"ד דן בהט, שב והטיח דברים בשופט משה סובל. בר העלה מספר שאלות על העתקת החומרים שנמסרו להגנה, ובהט טען ששאלות אלו יסייעו לתביעה האזרחית שהגיש הקבלן יאיר ביטון נגד המדינה. סובל דחה את התנגדויותיו של בהט, ולבסוף אמר לו בהט: "אדוני עכשיו נתן להם תביעה אזרחית". כמו בפעם הקודמת, סובל לא העיר לבהט - אם כי אמר בקוצר רוח, כי התנגדותו נדחתה [ראו קישור משמאל].

בהמשך הראה בר השוואה בין תוצרי הטלפון של מלכה לבין החומר שמסר שפיצר להגנה. הוא טען, כי לא קיבל מידע שיכול היה להוכיח שגרסתו של מלכה שקרית, כאשר אמר שאיבד את המכשיר. בהט השיב, כי מדובר בטענה המבוססת על דבריו של בר. סובל אמר כי הוא מאפשר את השאלות בכפוף לכך שיהיה על בר להוכיח שההשוואה שביצע היא מדויקת. שפיצר שלל מכל וכל את האפשרות שמישהו חתך במזיד קטעים מתוך החומר שהועבר להגנה.