מערכת בתי הדין לעבודה נזקקה ל-11.5 שנים כדי להכריע בבקשה לאישור תביעה ייצוגית - דהיינו, רק בהליך המקדמי שלפני הדיון בתביעה לגופה - אשר נגעה לפוליסות ביטוח שהונפקו עד שנת 2000. תוך כדי ההליכים אף הלכה לעולמה אחת התובעות.

באפריל 2008 הוגשו לבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים ארבע בקשות לאישור תביעות ייצוגיות נגד חברות הביטוח הראל, מגדל, כלל ומנורה, בטענה שבפוליסות ביטוח מנהלים שהנפיקו עד שנת 2000 הייתה אפליה לרעה של נשים. זאת, משום שעד אותה שנה לא היה הבדל בין לוחות התמותה של גברים ונשים, למרות שנשים חיות בממוצע מספר שנים יותר מאשר גברים. לטענת המבקשות, התוצאה הייתה שנשים שילמו פרמיה גבוהה מדי עבור רכיב הריסק שבפוליסות.

באוקטובר 2008 דחה על הסף בית הדין האיזורי את הבקשות בנימוק שהן אינן בסמכותו העניינית. בספטמבר 2009 קיבל חלקית בית הדין הארצי את הערעור על החלטה זו, וקבע שעל בית הדין האיזורי לדון בבקשות, למעט בעילה הנזיקית שנכללה בהן. חברות הביטוח עתרו לבג"ץ נגד החלטה זו, והעתירה נדחתה במארס 2011. בינואר 2012 ביקשו החברות לדחות על הסף את הבקשות בטענה להתיישנות - בקשה אשר נדחתה ביולי 2012.

דיוני ההוכחות התקיימו בינואר ובאוקטובר 2012. באוגוסט 2014 קיבלה נשיאת בית הדין דאז, דיטה פרוז'ינין, את הבקשות - ונזכיר שוב, כי מדובר רק בהליך המקדמי שלפני בירור התביעות לגופן. בינואר 2015 עיכב בית הדין את הדיון בתביעות, עד להכרעת בית הדין הארצי בערעורן של חברות הביטוח, אשר הוגש בספטמבר 2014. כעבור שנה ביקשו החברות לצרף להליך את נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה.

הדיון בערעור התקיים בפברואר 2016 בפני הנשיא דאז, יגאל פליטמן, והשופטים סיגל דוידוב-מוטולה ומשה טוינה. עמדת המדינה (הממונה על שוק ההון במשרד האוצר) הוגשה - לאחר חמש ארכות - בדצמבר 2016, והתובעות הגיבו עליה באפריל 2017. באותו חודש התקיים דיון נוסף - והפעם בפני פליטמן, הנשיאה הנוכחית ורדה וירט-ליבנה וסגן הנשיאה כיום אילן איטח. בחודש מאי 2017 נפטרה אחת התובעות, יעל גבאי, ובפברואר 2018 אישר בית הדין שיורשיה יבואו בנעליה.

פסק הדין בערעור ניתן היום (יום ג', 3.12.19) בידי איטח, לצידם של וירט-ליבנה והשופט אילן סופר - ההרכב השלישי אשר דן בו. איטח קיבל את עמדתן של החברות וביטל את אישור התביעות. פסק הדין כולל 67 עמודים, מתוכם - 40 עמודים של תיאור ההליכים הקודמים וטענות הצדדים בערעור. הוא קובע:

"המערערות הוכיחו, ולו לכאורית, כי ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה, אינה הפליה פסולה אלא הבחנה מותרת, הנשענת על ההבדלים המובהקים בין המינים בתוחלת החיים בגיל הפרישה. עוד הוכיחו המערערות, על פני הדברים, כי מטעמים שונים הבחנה זו לא הייתה נדרשת ברכיב הריסק ועל כן הפעילו המערערות ברכיב זה את ברירת המחדל של כלל התעריף האחיד. ובניגוד לעמדת המשיבות, איננו סבורים כי קיומה של הבחנה בין המינים ברכיב הגמלה, מחייב עריכת הבחנה כזו ברכיב הריסק".

ארבע המבקשות חויבו בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל כל אחת. את חברות הביטוח ייצגו עוה"ד ברק טל, עידו חיטמן, בועז בן-צור ואלעד פלג, את המבוטחות ייצג עו"ד רמי בביאן, ואת המדינה - עו"ד דנה מנחה.