היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, פסל שורה של מועמדים מקרב הנהלת הפרקליטות לתפקיד ממלא-מקום פרקליט המדינה, שהציע לו שר המשפטים, אמיר אוחנה. כך טוען אוחנה (יום ו', 7.2.20) בתגובה למכתבו של מנדלבליט לאחר החלטתו למנות לתפקיד את מנהל המחלקה הכלכלית, דן אלדד.

מנדלבליט כתב (5.2.20) לחברי הנהלת הפרקליטות, כי אלדד אינו מתאים לתפקיד וכי הוא מצטער שהסכים ליטול אותו על עצמו - אך שהחליט לאחר התלבטות שלא להתנגד למינויו. אוחנה אומר כי מכתבו של מנדלבליט הגיע אליו בטוויטר ("יחד עִם כל עַם ישראל") ושהחליט להגיב עליו בשל ההתייחסויות אליו ואל אלדד.

לדברי אוחנה, התעקשותו המקורית של מנדלבליט על מינויו של המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מומי למברגר, חרגה בעיניו ממתחם הסבירות. לכן התעקש לראיין מועמדים נוספים שיעמדו בשלושה תנאי סף: עובדי מדינה, לפחות 20 שנה בפרקליטות (כולל בתפקידי ניהול) ובעלי ניסיון בתחום הפלילי. הוא אומר כיהמשנה לפרקליטת מחוז מרכז, אורלי בן-ארי גינזברג, הייתה קורבן לאי-צדק כאשר לא מונתה לפרקליטת המחוז - ואז נזקפה עובדה זו לחובתה כאשר בחר בה.

מכל מקום, לאחר שבן-ארי גינזברג הסירה את מועמדותה, הסכים מנדלבליט להציע מועמדים נוספים. לדברי אוחנה, הוא הבטיח לראיין כל מועמד, אך הדגיש שהבחירה היא שלו בלבד. "הנחתי בפני היועץ את החלטתי על עו"ד דן אלדד ולצידה שמות נוספים, כולם מקרב הנהלת הפרקליטות, שמצאתי אותם מתאימים (אחד מהם לפחות, אף ללא ידיעתו של המועמד) ואפשרתי לו לבחור את המתאים ביותר לשיטתו ולו 'הרע במיעוטו' אם הוא חושב שכולם 'רעים', כך שייקח חלק בהחלטה וישפיע עליה משמעותית, חרף האמור בלשון החוק לפיה אין לו מעמד, אך הוא מיאן לעשות כן וחזר על כך שרק השמות בהם נקב מצויים במתחם הסבירות".

לדברי אוחנה, הפרקליטות לקתה בשכרון כוח בימיו של שי ניצן בראשותה, ולכן אחת התכונות שחיפש בקרב המועמדים היא "שאלת המודעות לחשיבות שבמגבלות הכוח, הריסון והאיפוק הנחוצים בעת הזאת, לשיטתי, כדי לחזק את אמון הציבור בפרקליטות". הוא טוען, כי אין אמת בדבריו של מנדלבליט לפיהם הסביר לו בפירוט מדוע אלדד אינו מתאים לתפקיד, אלא רק ש"הם [הנהלת הפרקליטות] לא יקבלו אותו". על כך אומר אוחנה:

"אינני יכול לקבל טענה זאת. הפרקליטות, ככל שירות המדינה, איננה 'חצר פרטית' של אף עובד מדינה, וכולנו מצווים לפעול על-פי חוק. רוב חיי המקצועיים הייתי אף אני עובד מדינה, לא עלה בדעתי 'לא לקבל' את מי שהוגדר כממונה עלי. יכולתי לאהוב את הממונים עלי יותר או פחות, יכולתי להסכים או לא להסכים איתם, אך הייתי מחויב וכך נהגתי לקבל אותם.

"דן הוא בשר מבשרה של הפרקליטות. הוא נאבק לצידכם, כתף לצד כתף, כבר כמעט שלושים שנה בפשע ובשחיתות, מייצג את המדינה בכבוד ומגן בהצלחה על האינטרסים הציבוריים. מה בו 'לא מתאים לתפקיד'? האינו מנוסה די הצורך? האם דבק רבב מקצועי או אישי בתפקודו? האם איננו מנהל מוכשר שהגיע בכוחות עצמו עד לדרג הבכיר בהנהלת הפרקליטות?".

אוחנה גם דוחה את ביקורתו של מנדלבליט על אלדד: "הוא איננו צריך להתנצל על כך יותר מאחרים שהסכימו לקבל על עצמם את המינוי. הוא איננו צריך להיות מושא לביקורת חריפה, או בכלל. אני מודה לו על הסכמתו, וכך צריכים לעשות כולנו". לדבריו, מנדלבליט צריך היה לברך את אלדד ולסייע לו.

אוחנה מסכם באומרו: "מערכת המשפט, והפרקליטות בתוכה, חייבת לגזור על עצמה איפוק וריסון רב אף יותר מנבחרי הציבור: את הנבחרים, הציבור יכול להחליף ולהביע את תמיכתו או הסתייגותו מהם בקלפי (במקרה הישראלי: בתדירות לא מבוטלת). לציבור ורק לציבור יש את הזכות 'לקבל' או 'לא לקבל' את הנבחרים בהם הוא מעוניין, וההחלטות מתקבלות על-ידי הרוב באופן דמוקרטי".