שוטרים ערכו חיפוש בלתי חוקי בביתו של חשוד ולאחר מכן מסרו גרסה כוזבת של האירועים בדוחות הפעולה שלהם ובעדויותיהם בבית המשפט. כך עולה (16.2.20) מפסק דינה של שופטת בית משפט השלום בבאר שבע, שרה חביב.
אריק אידן הואשם בהכנת סמים מסוכנים, והראיה המרכזית הייתה צמח קנביס במשקל של 94 גרם שתפסו השוטרים בביתו במושב גילת. את החיפוש ערכו ביולי 2017 השוטרים ישראל קנדל, מאור טאייב, איתן לנגר ואילן גלייב. עם טענו, הן בדוחות והן בעדויות, כי כאשר הגיעו לביתו של אידן - הוא לא היה במקום. בתו בת השמונה התקשרה אליו, הוא שלח למקום את אור שלי, והשוטרים המתינו עד בואו כדי לבצע את החיפוש.
ואולם, סרטוני מצלמות האבטחה בביתו של אידן גילו שהאמת הייתה שונה. התברר, כי השוטרים סיירו בחצר והבחינו בשתיל הקנביס עוד לפני שהגיע שלי למקום, ולכן מדובר היה בחיפוש בלתי חוקי שנערך ללא עדים, תוך הפרת צו החיפוש שהוציא בית המשפט. הסרטונים גם גילו, כי אדם חמישי נכח במקום - כנראה שוטר שנוכחותו שם לא תועדה.
חביב מדגישה: "נכחו במקום חמישה אנשים, בעוד שדוחות הפעולה מזכירים ארבעה שוטרים ואין מזכירים אדם חמישי (פרט לעד לחיפוש אשר טרם הגיע למקום). נוכחות של אדם חמישי שאין לדעת בוודאות אם הוא שוטר או מכר של חלק מהשוטרים או של כולם, מדגישה את הפגיעה בפרטיותו של הנאשם שלא נכח במקום. אותו אדם נכנס לחצר, בנוכחות הקטינה הלבושה בגד ים בלבד לגופה, ומסתובב במקום שלא ברשות".
חביב החליטה לפסול את השתיל, שכאמור היה הראיה המרכזית נגד אידן. לדבריה, החיפוש כשלעצמו לא היה כה חמור עד שהיה מצדיק את פסילת הראיה, אך נוספה לו הפגיעה בפרטיותה של הילדה בת השמונה בנוכחותם של ארבעה או חמישה גברים חמושים, כאשר היא לבושה בבגד ים בלבד. למרות שהילדה לא נפגעה בצורה כלשהי, מדובר בהתנהגות פסולה מצד השוטרים.
לדברי חביב, "השיקול שהכריע את הכף בתיק דנן הוא השיקול החברתי-חינוכי. לדידי המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה גבוה מהתועלת שבקבלתה, וזאת בעיקר לאור דרך העדתם של השוטרים בפני. שוטרי משטרת ישראל אשר אינם מתעדים כדבעי את דרך עריכת החיפוש בדוחות שהם עורכים, אשר אינם מוסרים תמונה מדויקת (למיטב זיכרונם) באשר לאירוע בו הם משתתפים - מדגישים את הצורך החינוכי בפסילת הראיה.
"תכלית גילוי האמת בהליך הפלילי מתיישבת כאמור עם זכויות דיוניות של חשודים ונאשמים, זכויות אלה אף מקדמות את התכלית של גילוי האמת ואינן מפריעות לה. עדים אשר אינם מוסרים אמת על דוכן העדים, הם שמהווים אבן נגף בפני גילוי האמת בהליך המשפטי. לא ניתן לעבור לסדר היום על התנהלות שכזו ויש לצפות כי תטופל על-ידי הגורמים המתאימים". היא גם מצטטת את פסק הדין בעניינו של
עמוס ברנס, המדבר על "התנהגות הכוללת מסירת עדויות שקר וחיפוי עליהן", ואומרת כי בניגוד לשוטרים - אידן "לא נתפס בשקר כלל ועיקר".
חביב מוסיפה: "ערה אני לעובדה כי מהלך העדות בבית המשפט אינו פוגם בהליך החיפוש גופו. לצורך הדוגמה שוטר יכול למסור אי-אמת על דוכן העדים לאחר שניהל חיפוש לפי כל הכללים. דא עקא, העובדה כי השוטרים דנן לא דייקו [בלשון המעטה] באשר לדרך התנהלות החיפוש צובעת גם את החיפוש ואת אי-החוקיות שבו בצבעים אחרים. הדבר בוודאי משליך על האינטרס הציבורי שבפסילת הראיה, שכן ישנו אינטרס מובהק בחינוך השטח - השוטרים האמונים על המלאכה (קשה, סיזיפית, ומוערכת) מדי יום".
חביב זיכתה את אידן הן לנוכח פסילת השתיל והן משום שנוצר ספק בדבר מודעותו להימצאותו של השתיל הקטן בחצרו. את המדינה ייצג עו"ד פיני סויסה, ואת אידן - עו"ד
הרצל יוספי.
