בתי המשפט חייבים להפעיל בצורה רחבה את הסנקציה של כפל מס בעבירות של חשבוניות פיקטיביות, ולא לצמצם חובה זו בדרך של פרשנות. כך קובע (יום ג', 3.3.20) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בהסכמת השופטים נעם סולברג וג'ורג' קרא.

סעיף 50(א) לחוק מע"מ אומר: "אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס או הוציא מסמך הנחזה
כחשבונית מס, אף אם חסרים בו פרטים הנדרשים לעניין חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס המצוין בחשבונית או המשתמע ממנה". כלומר: מי שמנפיק חשבונית מס פיקטיבית או מי שמנפיק חשבונית למרות שאינו עוסק מורשה, יחויב בהליך אזרחי בתשלום מס כפול מזה שנובע מאותה חשבונית. זאת, בנוסף להליך פלילי שניתן לנהל נגדו.

שטיין מסביר, כי צעד זה נועד הן כדי לפצות את המדינה על סכום המס שנגרע ממנה (משום שהעוסק קיזז את התשלום הפיקטיבי מהמע"מ שעליו להעביר למדינה) והן לצורכי הרתעה. לסנקציה זו יש חשיבות רבה כיום, כאשר החשבוניות הפיקטיביות הפכו למכת מדינה, ובכך הן פוגעות בצורה קשה במשק, בכלכלה ובאמון הציבור בערך השוויון בנטל המס.

לדברי שטיין, סעיף 50(א) נוסח במכוון בצורה רחבה, כדי למנוע מצב בו לא יחול כאשר יש להחיל אותו. הוא מאפשר להטיל את הסנקציה על עצם המעשה של הנפקת החשבונית הפסולה, גם אם לא נגרם בפועל נזק לקופת המדינה. בכך הוא דומה לאיסור על עדות שקר: האיסור הוא על המעשה עצמו, בלא להתחשב בתוצאותיו. אומנם ייתכן שניסוח כזה יביא להחלת-יתר של האיסור והסנקציה שבצידו, "ואולם, מנקודת ראותו של המחוקק, כאשר ניסוחו הצר יותר של האיסור עלול למנוע את אכיפתו באופן שמסכל את מטרתו ומסב לחברה נזק גדול יותר" - הרחבה זו היא כורח בל-יגונה.

המחוקק העניק למנהל מע"מ את הסמכות להימנע מאכיפה מלאה של כפל המס, ובכך הוא ממתן את אכיפת היתר של הסעיף - מציין שטיין. "כאשר המחוקק עושה בחירה כזאת, בתי המשפט חייבים
להיצמד בפסיקתם לנוסחו הרחב של האיסור מבלי לנסות לצמצמו על דרך פרשנות", וכך יש לנהוג גם לגבי סעיף 50(א).

לדעת שטיין, מן הראוי גם לצמצם את השימוש ביכולת להימנע מכפל המס. "במציאות של ימינו, הסיכוי לחשיפת ההנפקה של חשבוניות מס פיקטיביות הינו נמוך יחסית, בעוד שהרווח שבצד הנפקתן הוא קל וגדול. מציאות זו מעמידה לנגד עיני העבריין הפוטנציאלי תוחלת רווח עצומה, אשר מפתה אותו להונות את רשויות המס.

"מערכת המשפט חייבת אפוא ליצור הרתעה משמעותית אשר תוכל לקזז את תוחלת הרווח ולהפוך את הנפקתן של חשבוניות המס הפיקטיביות למעשה בלתי כדאי. כך הוא בגדרו של הדין הפלילי; וכך הוא גם במסגרת האכיפה האזרחית והמינהלית של החוק. בכל אחת מהמסגרות הללו, ראוי הוא להימנע מהפחתת העונשים וממתן הקלות בסנקציות הכספיות".

הדברים נאמרו בהחלטתו של שטיין לדחות את ערעורו של מונדר בדיר על כפל מס בסך 18 מיליון שקל שהטיל עליו מנהל מע"מ. בדיר מילא תפקיד מרכזי בהונאת הענק של חשבוניות פיקטיביות בתחום הדלק שנחשפה בשנת 2013, בה הנפיקה חברה שבבעלותו חשבוניות פיקטיביות בסך 124 מיליון שקל בכסות כוזבת של רכישת מוצרי דלק. בדיר נדון בסופו של ההליך ל-70 חודשי מאסר - תוך שבית המשפט המחוזי מציין שזהו עונש קל יחסית, בין היתר משום שהוא עיוור. בדיר הורשע בתחילת שנות ה-2000 בשורה של עבירות פצחנות שביצע יחד עם שני אחיו, עיוורים גם הם, וריצה עונש מאסר בגינן.

בדיר טען, כי מאחר שלמדינה לא נגרם נזק מהוצאת החשבוניות הפיקטיביות - אין מקום לחייבו אישית בכפל המס (החברה שבבעלותו חויבה בנפרד לשלם 54 מיליון שקל). עוד טען, כי החיוב מהווה ענישה קיצונית בחומרתה, כאשר מציבים לצידו את המאסר הממושך שנגזר עליו. שטיין דוחה טענות אלו - הן לנוכח הפרשנות המרחיבה לסעיף 50(א) והן בשל הצורך בענישה מחמירה בעבירות אלו.

בדיר חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את בדיר ייצגו עוה"ד תמיר סולומון ואיילת איילנברג, ואת המדינה - עו"ד טליה נעים.