שתי עתירות לבג"צ הוגשו היום (ה', 18.3.04) נגד שרת החינוך, לימור לבנת, וועדת השופטים לפרס ישראל בתחום הפיסול לשנת תשס"ד, הדורשות מבית המשפט להורות להם לחזור בהם מהחלטתם להעניק את פרס ישראל בתחום זה לאמן השנוי במחלוקת יגאל תומרקין.

את העתירה האחת הגיש חבר הכנסת שאול יהלום (מפד"ל) באמצעות עורכי הדין פנחס מעוז ומאיר הופמן. את העתירה השנייה הגיש עורך הדין התל אביבי גיל איכבום. בוועדת הפרס לתחום הפיסול היו חברים השנה: פרופ' אברהם רונן (יו"ר), פרופ' ג'ון בייל וד"ר אסתר לוינגר.

בעתירת עו"ד איכבום נאמר: "לא לחינם קמה התנגדות רבה בקרב הציבור ואף תחושת סלידה וגועל, משפורסם כי תומרקין נבחר לקבל את פרס ישראל בטקס ממלכתי, שעתיד להיערך במוצאי יום העצמאות תשס"ד".

העותרים: ועדת השופטים אינה מבינה את תפקידה

בשתי העתירות נטען, כי ועדת הפרס גילתה הבנה שגויה ובלתי ראויה של תפקידה, כאשר אמר בהחלטתה כי "אין זה מסמכותה של הועדה לדון בהשקפותיו או התבטאויותיו של האמן, אלא לקבוע את רמת ההישגים בתחום הפיסול בלבד. העבודות שנמצאו פסולות על-ידי הציבור היו חלק מהפגנת מחאה חולפת ואינן מהוות חלק ממכלול יצירתו האומנותית של תומרקין".

הוועדה, טוענים העותרים, התעלמה "ממעשיו, התבטאויותיו והתנהלותו, כפסל, וכאמן, כאדם וכאזרח מדינת ישראל היורדים לשורש זכותו לקבל את פרס ישראל". עוד הם מבקשים, כי שרת החינוך לבנת תחזור בה מהחלטתה לאשרר את המלצת הוועדה.

טענותיהם של העותרים בשתי העתירות דומות למדיי, ושניהם מפרטים את אותם התבטאויות ומעשים של תומרקין בעבר ובהווה, שלאורם יש לשלול ממנו את הפרס, לדעתם.

תומרקין: "אני מחרבן על פרס ישראל"

בין היתר, מציין עו"ד איכבום כי בראיון לגלי צה"ל שנערך רק לפני כחודש וחצי (ב-3.1.04) אמר תומרקין: "אני מחרבן על פרס ישראל". בעתירתו של יהלום מצויין, כי בראיון שנתן לפני כחודש למקומון 'תל אביב' מרשת ידיעות תקשורת, אמר תומרקין: "במדינה הזו כל זב ומצורע מקבל פרס, אז גם לי מגיע".

עוד מציין יהלום, כי רשות 'יד ושם', שהחליטה להעניק לתומרקין את "פרס זוסמן" היוקרתי, הממומן על-ידי ממשלת אוסטריה, החליטה לבטל את החלטתה "לאור התבטאויותיו ביחס לשואה ולעם ישראל בכללותו".

כן מציינים השניים, כי בעבר הביא תומרקין להפגנות מחאה נגד ההתנחלויות, בכיכר מלכי ישראל (כשמה אז), פסל בדמות חזיר עטור בתפילין; בשבועון "העולם הזה" פורסמה כרזה של תומרקין, שכותרתה "עצור את הפשיזם", בה נראה חזיר מהלך על-גבי מפת ארץ ישראל השלמה ומתחתיה רשום בכתב יד "אריק מלך ישראל".

עוד נטען, כי לפני כשנתיים הוגש נגד תומרקין כתב אישום (ת.פ. 4739/02) בבית משפט השלום בתל אביב, בו נטען כי במהלך ויכוח קולני בינו לבין אשתו לשעבר הצמיד אותה לדלת וחנק אותה. במקרה אחר, נטען שם, הצמיד תומרקין אקדח לסנטרה של אשתו באומרו "את תראי מה זה". לאחר שעזבה האישה את הבית המשיך תומרקין להטרידה ושלח לה בפקס אמירות פוגעות ומסרים מיניים.

עו"ד איכבום טוען בעתירתו, כי "למעשה, החליטה הועדה להעניק הפרס 'בכל מחיר' ותוך התעלמות ברורה מהנסיבות שפורטו לעיל, חלקן אף כאלו שהיו ידועות לוועדה וחלקן – שאפשר ואינן ידועות לה".

התבטאויות נבחרות של חתן פרס ישראל

על החרדים והיהדות

בשנת 88', בראיון לעיתון ידיעות אחרונות, אמר האמן: "זאת אפוקליפסה. כשרואים אותם [כוונתו לחרדים; נ.ש.] מבינים מדוע היתה שואה, מדוע לא אוהבים יהודים, איך הפרימיטביזם הולך ותופס את מקומו. מרגע שנפל הכותל לידינו, מערת המכפלה... התחילה הספירה לאחור... עקב בצד אגודל כבשו האלמנטים האפלים האלה של אנשי האמונה כל חלקה, בעצם לאט לאט... הטיפשות החומייניסטית אחזה בכל האלופים...".

ובהמשך אותו ראיון: "ברור שברגע שרואים את השחורים האלה, שמשריצים ילדים על ימין ועל שמאל... זה רק שאלה של זמן שגם תל אביב תהפוך לישיבה גדולה... כשראיתי את שביעות הרצון של כל השועלים השחורים האלה, שמתחבאים מאחורי הזקנים שלהם, הבנתי זה הסוף. הבן שלי לא יחיה פה...".

בתוכנית "פופוליטיקה", בשנת 85': "...בהנהגת דתיים ופרימטיביים... היהדות המסורתית יצרה טכניקות מפליאות של טפילות... הטפילות והסגירות הפנטית של היהודים בנו נדבך מוצק לאנטישמיות...".

בראיון לידיעות אחרונות משנת 97', אמר: "הדבר הכי מגעיל אותי זה קבר ישראל. אצל הנוצרים יש ארון... ואין את כל זקני ציון מהפרוטוקול".

מאחר ורק בשנת 93' הוגש נגדו כתב אישום בגין האמירה על החרדים שמזכירים לו את הנאצים, נטען בעתירת ח"כ יהלום, נחלץ תומרקין מאימת הדין בעור שיניו, לאחר שבית המשפט קבע שעומדת לו הגנה מן הצדק, בשל עינוי הדין שעבר.

בראיון שהעניק לערוץ 2 בחודש שעבר, אמר תומרקין: "לקחו את היהודי הדתי כפי שהוא בקריקטורה עם האף הארוך והטלית וכל הדברים האלה, ה'אוסט יודע' מה שהייקים קוראים להם. והכלילו את זה על כל היהודים, ובגלל זה גם אנחנו סבלנו".

על שועי המדינה

בראיון לעיתון חדשות בשנת 88', אמר חתן פרס ישראל: "הציירים והמשוררים אינם מחנכים. המחנכים האמיתים הם כהנא, רפול וגנדי. תרומתי האמיתית תהיה אם אקח תת-מקלע במקום עט ועיפרון ואהרוג אותם".

בהזדמנות אחרת אמר: "בן גוריון הוא אבי אבות הטומאה". "רבין היה רחוק מלהיות יצירת מופת".

בשנת 97' אמר: "המדינה הזאת מורכבת מאספסוף. יש כאן פרימיטיבים וקופים... אני שונא את הירושלמים. אלה אנשים מוגבלים".

על המרוקאים ויוצאי עדות המזרח

על אנשי העדה המרוקאית אמר: "שהוציאו המון אנשים מהמערות והביאו אותם ארצה... היבבות שהם משמיעים אינן תרבות ראויה. הייקים יוצאי גרמניה בנו את המדינה ואת תשתיתה - מה עשו המרוקאים?... אני גר ביפו, בין ערבים, והם הרבה יותר טובים מהמרוקאים".

בראיון לעיתון 'חדשות', אמר האמן: "...כוחות השחור במדינה הזו מתגברים. טועה מי שחושב שהבעיה שלנו היא הערבים, בין האוריינטלים האלה לערבים אין הרבה הבדל. יש לי שכנים מרוקאיים דתיים ושכנים ערבים, והערבים יותר נחמדים. הדתיים יצרו מאפיה פרימטיבית של פרזיטים. השחור הולך ומשתלט עלינו, וזה יהיה סופה של המדינה הזאת...".

גם מהעיר בת ים לא חסך תומרקין את שבטו: "בת ים היא מקום ארור, שהכל בו עלוב ומשומש. צריך לשרוף אותה עד היסוד ולהתחיל הכל מחדש... לא כל בובליל יכול לדבר אומנות" (בתגובה להתנגדות חבר מועצת עיריית בת-ים, ג'ק בובליל, להדבקת פסלי תומרקין בגן לזכר חללי הצוללת דקר).

ביטויים גזעניים ואנטישמיים

נוכח דברים אלה, טוען ח"כ יהלום, "לא יעלה על הדעת שמי שמעשיו, גם כפסל וכאמן, גבלו בפלילים, נהג אלימות במשפחה, פגע ללא רחם בכבודם של בני אדם ובערכי יסוד של העם היהודי, והתבטא בביטויים גזענים ואנטישמים כלפי בני עמו ושואתו, יקבל במדינה יהודית ודמוקרטית, המקדשת את כבוד האדם וחירותו, את פרס ישראל".

"הייתכן כי מי שנפסל לקבל את הפרס היוקרתי של 'יד ושם', מפאת חילול זכרון השואה, יקבל את פרס מדינת ישראל שקמה על עפרם של השואה וקורבנותיה?! אם ועדת השופטים לא השכילה להבין ולהחליט בהתאם, שומה היה על שרת החינוך, והדבר היה בסמכותה, לעשות כן. אולם משלא עשתה כן, על בית משפט נכבד זה להתערב בהחלטה הנגועה באי-סבירות כה קיצונית ובמידה מסוימת אף באי-חוקיות".

"אין מדובר בהענקת פרס מקצועי טכני על-ידי גוף מקצועי. כאן מדובר בפרס שמעניקה המדינה 'כהוקרת העם והמדינה לבניה הנבחרים', על הוועדה לבחון התאמת המועמד לא רק למקצועו במובן הטכני המצומצם, אלא גם להיותו ראוי להוקרת העם בישראל ולהוקרת מדינת ישראל, כמגשים ערכים חינוכיים".

בשתי העתירות מוזכר מקרהו של שמואל שניצר, שנבחר לקבל את פרס ישראל בשנת 97', אולם בעקבות עתירה לבג"צ של אדיסו מסאלה, שקבל על אמירה גזענית לכאורה של שניצר כלפי הציבור האתיופי, הורו השופטים לוועדה לשקול מחדש את החלטתה, מאחר וחלק מהנתונים הדרושים להחלטה לא היו בפניה.

שני העותרים אף מזכירים את החלטתה שרת החינוך אשתקד, לשלול את פרס ישראל מהצייר משה גרשוני, לאחר שהלה התעקש שלא להיות נוכח בטקס עצמו ולאחר שהוברר כי בכוונתו אף לסרב ללחוץ את ידיהם של הנכבדים על הבמה, לרבות את ידה של שרת החינוך. בג"צ דחה את עתירתו של גרשוני ואישר את ההחלטה ואת ביטול הפרס ואף קבע כי לא מצא ממש בטענה כאילו יש בכך משום פגיעה בחופש היצירה או בחופש הביטוי של האומן.

עו"ד איכבום מדגיש בעתירתו, כי אין בכוונתו "לבקר או להגביל, בעתירה זו, את חופש הביטוי המפוקפק שנטל לעצמו הפסל. אין בדעת העותר, וחלילה לו מעשות כן, לשלול את זכותו של כל אדם להביע דעותיו, גם אם אלו חריגות ומקוממות, וכל עוד אין בהתבטאויות אלו משום הסתה או פגיעה בסדרי שלטון ומשפט. אך מדוע זה יזכה המפלג והדוקר בלב האומה בטפיחה ממלכתית על השכם ובאימוצו לחיקה של האומה כולה, ועוד בטכסי יום העצמאות, המסמלים כה הרבה והמהווים חשיבות כה עצומה למרביתנו??".

בג"צ 2779/04 עו"ד גיל איכבום נ' שרת החינוך והתרבות ואח';
בג"צ 2769/04 ח"כ שאול יהלום נ' שרת החינוך והתרבות ואח'