"התמונה שמצטיירת מעמדת הפרקליטות בעניין זה, ולו למראית עין, הינה של פרקליטות המבקשת לכסות ולבצר החלטותיה בעבירות ציבוריות שכאלו, מבלי לאפשר בחינתן על-ידי המחלקה הייעודית שהוקמה לשם כך בפרקליטות, היא מחלקת עררים". כך אומר (יום ד', 22.7.20) נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן, בביקורת חריפה על מדיניותה של המחלקה לחקירות שוטרים בנוגע להגשת עררים על החלטותיה.

עו"ד פיני פישלר הגיש למח"ש תלונה על בקשה של מפקד מחוז המרכז במשטרה, ניצב עמי אשד, להקצות לו מקום חניה ציבורי בכפר סבא. מח"ש קבעה שאין המדובר בעבירה פלילית מצידו של אשד, שכן ההקצאה הייתה תקינה, והעבירה את התיק לטיפול משמעתי בשל הפגם מבחינת מראית העין. פישלר ביקש לערער על ההחלטה, אך ראש מח"ש, קרן בר-מנחם, טענה, כי מאחר שהוא "פונה ציבורי" ולא נפגע העבירה - אין לו זכות ערעור.

רוזן דוחה מכל וכל גישה זו של מח"ש. הוא מזכיר, כי כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה, ולא רק אם הוא נפגע העבירה, וככזה - יש לו זכות לערער על ההחלטה בנוגע לטיפול בתלונתו. "ככל שירדתי לסוף דעת הפרקליטות בעניין זה, אך אדם שנפגע במישרין זכאי לשיטת הפרקליטות להגיש ערר על החלטותיה. ודוק, הפרקליטות היא זו שמחליטה מי נפגע במישרין ומי לאו, ולכן, היא זו שמחליטה, בפועל, למי תהא זכות ערר על החלטותיה ולמי לא.

"נראה כי מח"ש מצאה ליתן בחוק את שאין בו. משכל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה, אזי אדם שהגיש תלונה שכזו הינו בבחינת מתלונן, אם הינו נפגע במישרין, אם לאו. משמעות פרשנותה המיוחדת של מח"ש, הינה, הלכה למעשה, שלילת זכות הערר, המעוגנת עלי חוק, מכל מי שלדעת מח"ש אינו נפגע במישרין מהעבירה.

"פרשנות מיוחדת זו מקבלת נופך חומרה נוכח התוצאה הקשה, לפיה זכות הערר נשללת דווקא בעבירות שהינן בעלות אופי ציבורי ושנעשות שלא כלפי אדם או ציבור מסוים, אלא כלפי הציבור בכללותו. בעבירות הנושאות פגיעה ציבורית, לעיתים קשה מנשוא כמו עבירת השחיתות הציבורית, לא תתאפשר בחינה נוספת של החלטת הרשות המוסמכת על-פי חוק, מחלקת עררים בפרקליטות המדינה. האדם שטרח והגיש תלונה - לעיתים לא בלי התלבטות, תוך נטילת סיכון אישי - בעניין שאינו פוגע בדיוק בו, אלא בציבור אליו הוא משתייך, ימצא עצמו ניצב בפני שוקת שבורה, כשהוא קירח מזכותו על-פי חוק מצד אחד, וחשוף לסיכון אישי מצד שני".